פירוש על משלי ח:36

וחוטאי חומס נפשו. ואשר חוטא לי שלא ילך במוסרי להתישר להשגתי הוא עושק השלימות מנפשו וכל מי שישנא אותי וירחיקני הוא אוהב המות וההפסד המוחלט כי אליו דרכו לפי שמי שישנא התבונה ישנא גם כן החכמה וזה בלתי צריך אל באור:

ושמא תאמר אם כן אפוא כי כל רצונו הוא להשפיע והבלתי מחזיק בתורה מונע השפע נמצא הבלתי לומד כמצר כלפי מעלה חלילה במנוע רצונו וע"כ לא יפלא מה שיאשר למחזיק בתורה כי הלא כביכול הנאה תחשב לו עשות רצונו כי הלא דע נא כי לא כן הוא כי הנה אשר הוא חטאי שנעדר ממני ומושך ידו מהתורה אם הוא בשוגג שלא ירפה רק על בלתי הכיר גדרה וכיוצא הלא את נפשו הוא חומס ומונע חלק ויחס התורה אשר לנפש בה ממנה כמדובר למעלה כי כל נפש יש לה חלק בתורה ואם במזיד הוא עושה אצ"ל שימנע טוב ממנו כי אם גם שיאהב מות וזהו כל משנאי אהבו מות:

וחוטאי חומס נפשו - כמו: אשר חטא על הנפש, שהיא דרך פשיעה או מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא. והטעם על אשר לא השיג החכמה הפך המוצא והוא על הלומד בדרך שבוש שחומס נפשו מן האמת.