פירוש על משלי טז:32

ומושל ברוחו. כובש את יצרו:

טוב ארך. הנה מי שימשול בכעסו שיוכל להאריך אפו הוא יותר טוב מגבור המנצח זולתו במלחמה ומי שימשול ברצונו ותאותו להניעם אל אשר יחפו'ן הוא יותר משובח ממי שלכד עיר כי איך ימשול בזולתו מי שלא יוכל למשול ברצונו יש דברים יחשוב שיהי' חדושם קרי והזדמן ובהם באמת הגבלה וסדור מהש''י בחיק וזה כי הגורל יוטל בחיק ויחשוב שיהי' משפטו בדרך הקרי והנה תמצא כי מה' כל משפטו וזה מפורסם מענין הגורל בספורי דברי הנבואה וכבר תעמוד על זה מהחוש כי למצליחים יבא על הרוב להם בגורל היותר טוב וההפך לאנשים הקשי יום והנה אמר לפי מה שאחשוב כי הגבורה במלחמה ולכידת העיר הוא מה' ולזה אין להתפאר בהם ואולם התכונות המדותיות אשר לאדם עם נפשם הם מפאת בחירתו ולזה יהיה ההתפאר בהם יותר ועוד כי הטוב שיגיע מאורך האף הוא יותר עצום ויותר מעט סכנה מהטוב שיגיע מהגבורה וכן הענין במושל ברוחו עם לוכד עיר עם שבזה יגיע לאדם הטוב וההמלט מזולת שירע לזולתו:

טוב וכו'. הנה יש כובש את יצרו לבדו ויש כובש את יצרו ואבריו עמו והוא כי הכועס על רעהו אשר הצר לו ויתקפהו יצרו להרגו נפש או להכות באגרוף או לקלל ויכבוש את יצרו להיות ארך אפים הנה יתיחס לכובש את יצרו לבדו כי אבריו לא יתאוו תאוה כזו ועם כל זה הוא טוב מגבור המתנקם מרעהו כי זה התגבר על אויבו הפנימי והן הן גבורותיו באמת והמתנקם מתגבר על האויב החיצון אך אשר הוא מושל ברוחו ותאותו המתאוה תאות גופנית כזמה שבאה צידו הלא זה יתיחס למושל ביצרו ואבריו המתאוים ההנאה ההיא וידמה ללוכד עיר ואנשים בה כי כן האיש הזה כובש את עצמו שהוא עיר קטנה ואנשים בה הם אבריו בני חיל היצר הרע כי גם המה יהנו עמו וטוב מלוכד עיר שזה אויבו מבפנים והלוכד עיר אויביו חוצה לו וזהו טוב ארך וכו' ומושל ברוחו מלוכד עיר: