פירוש על משלי יג:2

מפרי פי איש יאכל טוב. משכר תורתו יאכל טוב בעה"ז והקרן קיימת לעוה"ב:

מפרי פי איש. ודבורו בחכמה יאכל טוב המדבר בעצמו כי בהוציאו הדברי' בפיו תשלם לו יותר החקיר' בהם וכ''ש שיאכל טוב מפרי שכלו אשר ממנו מקור הדבור ומוצאו ואולם נפש בוגדי' יהי' פריה חמס כי כל מחשבת נפשם והתבוננותם הוא בעשיית החמס ולא זכר פיהם כי הם מעלימים כוונתם כמו שקדם עם שזה ג''כ הוא מהפלגת החלוף הנפלא אשר בין הבוגדים והחכמים:

מפרי וכו'. יאמר מאמרם ז"ל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל וכן במדרש אמרת לה' אדני אתה שברכת על הפירות מאז טובתי בל עליך כי שלי אני אוכל ואינו חמס בידי משלך וזה יאמר מפרי פי איש וכו' לומר כאשר אברכה את ה' זולת שכר הרבה הצפון לעה"ב הלא מפרי פי איש יאכל מי שהוא טוב שאינו נהנה בלי ברכה שנקרא טוב שהוא תואר חסיד כנודע ואמרו רז"ל מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות ולא יקרא מועל וגוזל והקרן של שכר הברכה קיימת לעה"ב ונפש בוגדים ומועל לאכול בלא ברכה חמס כלומר אין צריך לומר הגוף כי אם גם הנפש תאכל חמס וגזל גוזלת את הקב"ה וחוזר אומרו חמס אל מלת יאכל הנזכר ויאמר שתאכל חמס ותמעול: