פירוש על משלי יג:25

צדיק אכל לשבע נפשו. לשון יחיד ובטן רשעים וכו' לשון רבים, היינו שהצדיק זהיר באכילה וקשה אצלו לאכול בחבורה שאינו של מצוה כמחז"ל (סנהדרין כ"ג.) נקיי הדעת שבירושלים לא היו אוכלים וכו'. ובטן רשעים וכו' היינו תאות רשע הוא רק לאכול בחבורת רשעים, לא בשל מצוה, לכן נאמר אח"כ יתיר מרעהו צדיק. היינו אם הוא חבורה של מצוה ואז הצדיק מייתר הרבה מרעהו כמחז"ל (ברכות ס"ג:) שנים ששונים ולא בד בבד.

לשובע נפשו. דומה שיהא שבע (סא"א ונכתב תחתיו):

צדיק אוכל. הנה האיש הצדיק אוכל לשובע נפשו כי מפני דבקות הש''י עליו ימצא לו מזונו עם שהוא ג''כ זריז בהמצאת המזון הראוי בסבות הראויות ואמנם בטן רשעים תחסר כי הם סומכים על חמסיהם שיביאו מהם לחמס ולזה תחסר בטנם: