פירוש על משלי יד:9

אוילים יליץ אשם. שהם חוטאים שצריכין לתת ממון למי שחטאו לו ויליץ בעדם אשמם שהם מביאים ממונם לו כמו הפלשתים שנאמר קחו לכם ה' טחורי זהב וה' עכברי זהב וגומר ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם (שמואל א ו׳:ה׳):

אוילים יליץ. האשם הוא סבה שידברו האוילים כי כאשר יראו שלא הגיעו אל מבוקשם שיהיה אשמם סבה לזה אז יתרעמו זה לזה ויתמהו במה שהיתה החטאת הזאת ויגידו או מה שהמציאו מהסבו' אשר הוא אשם להם כשיחקרו במום הסבות ההם ואמנם בין ישרים יסופר השגת הרצון כי הם יבואו בדברים בסבותיהם ולזה ישיגו רצונם מצורף לזה שהם נעזרים בו מהשם יתברך:

כי הלא בהתאחזו אנשים ברשעת מרמה אשר פעלו ויתפסו כגנבים אין להם בית מנוס והתנצלות זולתו לומר אך אוילים היינו ובורים ושלא במתכוין נעשתה התועבה אך איננו שוה רק בהאמר לפני הבלתי ישרים ומחפים על עושי עולה אך בין אוהבי היושר ישימו לאל מלתם ויגלו חרפתם באמור להם הלא מובן דרככם כי ערמה היתה וברצון עשיתן בכונה וזהו אוילים יליץ אשם כו' כי אמור שהם אוילים יליץ זה על אשם שעשו וזהו שלא אמר יליצו אך בהאמר בין ישרים יתגלה שהיה רצון וכונה ולא מעשה אוילים ובורות שלא במתכוין ועל כן טוב לפני אלהים ואדם יתרחק ממרמה שגם בפני בני אדם יאחז ויהיה לבוז ולחרפה ולקלס זולת העון: