פירוש על משלי כב:10

גרש לץ. יצר הרע:

גרש לץ. מדרך הלץ לשנוא האנשים ולהלעיג בהם ולעורר להם מדינים ולזה אם תגרש לץ מהבית יצא המדון ממנו כי הוא היה המעורר מדינים שם וישבות מהבית ריב וקלון המריב שם והמבייש האנשים:

הנח אומרו ויצא הוא בלתי צודק בדבר שאין בו רוח חיים אמנם לבא אל הבאור נזכירה מז"ל בשחיטת חולין מעשה בר' מאיר ששם שלום בין שני שכנים שהתמידה מריבה ביניהם ימים רבים ואח"כ שמעיה לקליה דשטן דהוה אמר ווי דאפקיה ר' מאיר מביתא דההוא נברא הנה כי במקום מריבה שם הרגיע שטן ומצא לו מנוח כי שם ביתו עוד שנית ידענו כי גם שהשטן הוא עיקר המדון והמחרחר אותו לא יבצר מלבקש לו איש כלבבו לבער את האש כי יתלבש בו כאשר עשה באבינו הראשון שנתלבש בנחש כמז"ל רכב סמאל על נחש כרוכב על הסוס וכן בעגל נתלבש בערב רב כן כי ינצו אנשים אם ימצא בתוכם איש לץ בטלן משולל עסק תורה ועמל מלאכה בו יתלבש השטן ויהיה האיש ההוא המוציא והמביא לשון הרע ורכילות עד יחמו כתנור ואין מכבה עד גדר שגם כי מדת הדין יפגע בם לון יסורו מלהקל איש בכבוד חברו ומה גם אם יאמר לו הלא מן השמים הוכיחוך וכן ישיב אמרים מי שנאמר לו באופן שעוד תוסיף מדת הדין לעשות דין עליהם והם יוסיפו בקלון איש על רעהו אם כן אפוא מה תקנתם של אלו אחר שהשטן קנה לו שם בית דירה מבעיר את האש ועולה ומקטרג עד יפעל הדין בהם וחוזר וגורם קלון עוד כאמור על כן אמר שלמה גרש לץ הוא המוליך ומביא בינך ובין רעך ובבואו ברכילות גרשהו מלפניך ומשכונתך אם הוא גר אתך ונמצאת מחריב משכן השטן אשר ישכון לחרחר הריב ואז ויצא מדון הוא השטן שהוא עיקר המדון ומציאותו וישבות דין עליון שהחל לפגוע בכם וגם הקלון הנמשך בפני בני אדם כמדובר:

וישבות. ענין הבטול כמו שבת נוגש (שם יד):

גרש - הסירהו מפניך כי אז יצא המדון מקרבך.

גרש לץ ויצא מדון, המדון הוא הענין והטענה שבעבורה יהיה לו דין ומשפט עם חברו, וכבר בארתי שהמדון יתעורר ע"י כמה סבות, ע"י השנאה כמ"ש שנאה תעורר מדנים, וע"י איש חמה ואיש אף, כמ"ש איש חמה יגרה מדון, כי בלא סבה לא יקפידו על ענינים קטנים לדון ולריב בעבורם, ואמר פה שגם ע"י הלץ יתעורר מדון, שהלץ ילוצץ על כל, וע"י לצנותו ישלח מדון, ונותן עצה לכל איש שיגרש הלץ מביתו ולא יתחבר עמו, ועמו יצא המדון, וכשלא יהיה מדון לא יצטרכו לילך לדין ולזילותא דבי דינא, ועז"א וישבות דין וקלון, שהדין הוא מצד הב"ד שמעיינים בדבר המדון:

מדון, דין. מדון הוא הריב המתהוה ע"י דין ודברים, והוא מצד הב"ד:

גרש לץ. בב' טעמים וכן במכלול דף צ"ה:

גרש לץ. גרש ממך את הלץ ויצא המריבה כי דרך הלץ לחרחר ריב:

וישבות דין - שלא יביאך למשפט וישבות קלון שלא יקלך.

וישבות. אז יבוטל דין וקלון כי כשיהיה ריב יגשו למשפט ויריבו לבזות זה את זה וכשאין מחרחר ישבות הכל: