פירוש על קהלת 2:17

וְשָׂנֵאתִי אֶת־הַחַיִּים. שֶׁהָיָה מִתְנַבֵּא עַל דּוֹרוֹ שֶׁל רְחַבְעָם שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים:

ושנאתי את החיים. אני שונא וממאס את החיים אשר עודני חי, ורואה את המעשה הנעשה בזה העולם במקום זריחת השמש, כי רע עלי המעשה ולא ישרה בעיני:

וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת כָּל עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וגו', רַבִּי מֵאִיר הֲוָה כַּתְבָן טַב מוּבְחָר, וַהֲוָה לָעֵי תְּלַת סַלְעִין כָּל שַׁבָּת, וַהֲוָה אָכֵיל וְשָׁתֵי בַּחֲדָא, וּמִתְכַּסֵּי בַּחֲדָא, וּמְפַרְנֵס אוֹחַרְתָּא לְרַבָּנָן. אָמְרִין לֵיהּ תַּלְמִידוֹי, רַבִּי בְּנָךְ מָה אַתְּ עָבֵיד עֲלֵיהוֹן, אֲמַר לוֹן אִין הֲווֹן צַדִּיקִים כְּהַהוּא דְּאָמַר דָּוִד (תהלים לז, כה): וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם, וְאִם לָאו מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת שֶׁלִּי לְאוֹיְבֵי הַמָּקוֹם. לָכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה: וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וגו'.