פירוש על קהלת 5:11

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד. עוֹבֵד הָאֲדָמָה יָשֵׁן, וְעָרְבָה שְׁנָתוֹ עָלָיו, בֵּין שֶׁהוּא אוֹכֵל מְעַט וּבֵין שֶׁהוּא אוֹכֵל הַרְבֵּה, כִּי כְּבָר הֻרְגַּל בְּכָךְ: וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר

מתוקה שנת העובד. עובד האדמה הוא ישן וערבה שנתו עליו בין אכל מעט בין אכל הרבה, רוצה לומר אף אם מעט יאכל ישן הוא כאלו אכל הרבה המביא בטבע את השינה וזהו לפי שאין לו כי אם מלאכת השדה ולא עוד, לזה אין לו במה לחשוב להרהר לנדד השינה מעיניו:

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, רַבִּי נְפַק מִן דִּימוֹסְיָין, אִתְעַטַּף בִּבְגָדִים וִיתֵיב עָסֵיק בְּצָרְכֵיהוֹן דִּבְרִיָּיתָא, מְזַג לֵיהּ עַבְדֵּיהּ כָּסָא, מִדְּעָסֵיק בְּצָרְכֵי דִּבְרִיָּיתָא לָא אִיתְפְּנֵי מְקַבְּלָא יָתֵיהּ מִינֵיהּ, נִתְנַמְנֵם עַבְדָּא וּדְמַךְ לֵיהּ, הָפַךְ רַבִּי וְאִסְתַּכַּל בֵּיהּ וַאֲמַר יָאוּת אָמַר שְׁלֹמֹה: מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָֹּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן, כְּגוֹן אֲנַן דַּאֲנַן עַסְקִינַן בְּצָרְכֵיהוֹן דִּבְרִיָּיתָא אוֹף לְמִידְמוּךְ לֵית אֲנַן מִישְׁתַּבְקִין. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וּמְסָרוֹ לִבְנוֹ, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה בְּנוֹ עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ הָיָה הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה אֵיזוֹ נְטִיעָה יָפָה בָּעוֹלָם וְשׁוֹתְלָהּ בַּפַּרְדֵּס שֶׁל בְּנוֹ, וְכָל זְמַן שֶׁלֹא הָיָה בְּנוֹ עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, רוֹאֶה אֵיזוֹ נְטִיעָה יָפָה וּמְשֻׁבַּחַת בַּפַּרְדֵּס וְהָיָה עוֹקְרָהּ. כָּךְ הַמֶּלֶךְ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַפַּרְדֵּס, זֶה הָעוֹלָם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רוֹאֶה אֵיזֶה צַדִּיק בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּגוֹן יִתְרוֹ, רָחָב, וְרוּת, וּכְגוֹן אַנְטוֹנִינוּס, מְבִיאוֹ וּמְדַבְּקוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, רוֹאֶה אֵיזֶה צַדִּיק יֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל וּמְסַלְּקוֹ מֵהֶם.