פירוש על קהלת א:7

כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנוּ מָלֵא. לְפִי שֶׁאֵינָן נִשְׁאָרִים בְּתוֹכוֹ, כִּי יַם אוֹקְיָנוֹס הוּא גָבוֹהַּ מִכָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "הַקּוֹרֵא לְמֵי־הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם וְגוֹ'". וּמֵהֵיכָן אָדָם שׁוֹפֵךְ? מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. וְהַנְּחָלִים הוֹלְכִים בִּמְחִלּוֹת תַּחַת הֶהָרִים מֵאוֹקְיָנוֹס, וְחוֹזְרִים וְנוֹבְעִים. וְזֶהוּ: "אֶל־מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים". אַף הָרָשָׁע, כָּל־עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ:

הולכים אל הים. נמשכים המה לשפוך מימיהם אל תוך הים, וכאלו חושבים למלאותו על כל גדותו:

כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וּמֵהֵיכָן הָאָרֶץ שׁוֹתָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מֵימֵי אוֹקְיָנוֹס הִיא שׁוֹתָה, דִּכְתִיב (בראשית ב, ו): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵימֵי אוֹקְיָנוֹס לֹא מַיִם מְלוּחִין הֵן, אָמַר לוֹ מִתְמַתְּקִין הֵן בֶּעָבִים, דִּכְתִיב (איוב לו, כח): אֲשֶׁר יִזְלוּ שְׁחָקִים, אֵיכָן הֵם נַעֲשִׂים נוֹזְלִים בַּשְּׁחָקִים. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים הִיא שׁוֹתָה, דִּכְתִיב (דברים יא, יא): לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָיִם, וְהָעֲנָנִים מִתְגַּבְּרִין מִן הָאָרֶץ עַד לַשָּׁמַיִם וּמְקַבְּלִין אוֹתָן כְּמִפִּי הַנּוֹד, דִּכְתִיב (איוב לו, כז): יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ, וְחוֹשְׁרִין אוֹתָהּ כִּכְבָרָה, וְאֵין טִפָּה נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ, דִּכְתִיב (תהלים יח, יב): חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָן שְׁחָקִים, שֶׁהֵם שׁוֹחֲקִין אֶת הַמָּיִם. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כְּהָדֵין מָסוֹסָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כַּדַּקִּין הַלָּלוּ שֶׁל בְּהֵמָה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָשֶׁה יוֹם יְרִידַת גְּשָׁמִים שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וּמַה טַּעַם (איוב ט, י): עוֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר. בַּמֶּה (איוב ה, י): הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וגו'.