פירוש על קהלת ז:3

פרשת וארא כתיב טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לך (קהלת ז ג), טוב כעס שהקב״ה כועס על הצדיקים בעולם הזה, כענין שנאמר ויחר אף ה׳ במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי (שמות ד יד), משחוק ששוחקים הרשעים בעולם הזה, שמאריך אפו והם פרים ורבים, כענין שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי (שם ט טז), ואומר בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און (תהלים צב ח), בוא וראה משעה שדבר הקב״ה למשה בסנה, שנאמר ויאמר משה משה (שמות ג ד), ששה עשר אמירות של גבורה, ובכולם לא נאמר דיבור, אלא ויאמר ויאמר, וכיון שאמר משה לפני הקב״ה והצל לא הצלת את עמך (שם ה כג), מיד התחילה מדת הדין לקטרג עליו, שנאמר וידבר אלהים אל משה (להלן פסוק ב), (ד) אין דבור אלא לשון קשה, שנאמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), אלהים זו מדת הדין, עד שלימדה מדת רחמים סניגוריא עליו, שנאמר ויאמר אליו אני ה׳, זו מדת רחמים, אני ה׳, אני הוא עד שלא נברא העולם, אני ה׳ שנגליתי לאברהם, אני ה׳ שעתיד ליפרע מפרעה ומעבדיו, אני ה׳ שמשלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אני ה' אני הוא ולא אחר.

טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק. מִי שֶׁרוֹדֶפֶת מִדַּת הַדִּין אַחֲרָיו, אַל יִצְטַעֵר. טוֹב הָיָה לָהֶם לְדוֹר הַמַּבּוּל אִם הֶרְאָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים זְעוּמוֹת עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, מִשְּׂחוֹק שֶׁשָּׂחַק עִמָּהֶם, שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לָהֶם קִימְעָא רוֹעַ פָּנִים, הָיוּ חוֹזְרִים לְמוּטָב. טוֹב הָיָה לַאֲדוֹנִיָּהוּ אִם עֲצָבוֹ אָבִיו עַל כָּל עֲבֵרָה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה, מִשְּׂחוֹק שֶׁהֶרְאָה לוֹ וּבְסוֹף נֶהֱרַג עָלָיו:

טוב כעס. אם יחטא לחברו וזה מראה לו כעס יותר נוח לו משיראה לו פנים שוחקות כי במה שמראה לו רוע פנים של זעם נח החימה וייטב הלב ולא יתנקם עוד כי כן הטבע, אבל אם מראה לו פנים שוחקות השנאה טמונה בלבו ולא יחמול ביום נקם לעת מצוא: