פירוש על רות 1:12

כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ. שֶׁאֶנָּשֵׂא לוֹ וְאוֹלִיד בָּנִים וְתִנָּשְׂאוּ לָהֶם, שֶׁאֵינָם אֲסוּרִים לָכֶם וְאֵינְכֶם אֲסוּרוֹת לָהֶם מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ שֶׁאֵינָהּ זְקוּקָה לְיָבָם, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ לְמַחְלוֹן וְכִלְיוֹן קִדּוּשִׁין בָּהֶן שֶׁנָּכְרִיּוֹת הָיוּ וְלֹא נִתְגַּיְּרוּ וְעַכְשָׁיו הֵן בָּאוֹת לְהִתְגַּיֵּר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ". מֵעַתָּה, נִהְיֶה לְעַם אֶחָד:

שבנה בנתי וגו׳. א"ר חנינא, בג׳ מקומות כתיב כאן שבנה שבנה שבנה ^מובפסוק ח', י"א, ובפסוק שלפנינו. , כנגד ג׳ פעמים שדוחין את הגר ואם הטריח יותר מזה מקבלין אותו ^מזדאחרי שדחוהו ג' פעמים ובכ"ז מחזיק בדעתו להתגייר הוי חזקה דכן יעמוד לעולם בדעתו זאת ולכן אין דוחין אותו עוד ומקבלין אותו, ולפלא כי לא הביאו זה לענין דינא בסוגיא דאיירי בענין זה ביבמות מ"ז ב' ובפוסקים. .
(שם)

כי זקנתי מהיות לאיש. ר״ל ולזה אין ראוי לכם שתמתינו שיהיו לי בנים ותנשאו להם: