פירוש על רות ד:10

לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁאִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה וּבָאָה בַּנַּחֲלָה, וּמַכְנֶסֶת וּמוֹצִיאָה, אוֹמְרִים "זֹאת הָיְתָה אֵשֶׁת מַחְלוֹן", וּשְׁמוֹ נִזְכָּר עָלֶיהָ:

וגם את רות וגו׳ אשת מחלון וגו׳ להקים שם המת וגו׳ ולא יכרת שם המת וגו׳.
ר״ל כך דעיין מ״ש כתובות דף ז׳ ע״ב דהם לא גיירו אותם גירות גמורה בטבילה כדת, והוה שלא בב״ד, מחמת דאז לא נתברר הדין של מואבית ואסור לישא אותה [וגם נתגיירו לשם אישות, ועיין ברמב״ם הל׳ איס״ב פי״ג], אך זה רק בנתגיירו, ולכך באמת קבלה עליה כל המצוות רק בלא טבילה, וזה הארכתי דאם אח״כ טבל נעשה גר משעת קבלה, [עיין בירו׳ פ״ד דקדושין ועמ״ש בזה ברמב״ם בהל׳ איס״ב וכ״מ בזה] ואח״כ דאז נתברר הדין דמואבית מותרת וטבלה הוה גיורת למפרע והוה אשת המת ולכך שוב לא בא על הנכרית, ועיין סנהדרין דף פ״ב לא יהיה ער כו׳. ולכך נקרא מחלון, עיין ב״ב דף צ״א ע״ב ובספרי פ׳ בהעלותך ואח״כ נמחל לו, אבל כליון כיון דלא טבלה הוה עכו״ם, וכליון כי נכלה לגמרי, ועמ״ש בספרי דהוה כמו מקריב למולך עיין מגילה דף כ״ה, ובירוש׳ שם ובספרי וא״ש הכל בזה, וא״כ אח״כ כשקבלה גירות גמורה [וטבלה] הוה אשת מחלון דחל עליה קדושין למפרע, ועמ״ש בהל׳ עבדים בזה ועיין חולין דף [ע׳] ע״ש ובירוש׳ דיבמות רפ״ד וכ״מ בזה, וזה להקים שם המת כנ״ל.

להקים שם המת על נחלתו. רוצה לומר שכבר יאמרו שאשת המת מחזקת בו ואם יהיה לה זרע יירש זאת הנחלה: