פירוש על שמות 10:3

ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה' וכו' כי אם מאן וכו' הנני מביא מחר ארבה וכו'. הענין שהבין משה להתרות לפרעה על מכת ארבה אף כי לא נאמר לו שיתרה בו על ארבה, רק הבין ממאמר הש"י שאמר לו לאמור לפרעה למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען תספר וכו'. מה שאמר לשון בקרבו היינו מהם עצמם כמ"ש וסכסכתי מצרים במצרים (ישעיהו י"ט,ב'). היינו שהם עצמם ילחמו זה בזה, וזה פי' אשר התעללתי במצרים וזאת היא הפלא ופלא שלא כדרך הטבע. וע"ז נאמר לו למען תספר, לכן הבין משה כי הוא מכת ארבה כי בארבה נמצא מדה טובה כמ"ש (משלי ל',כ"ז) מלך אין לארבה ויצא חוצץ כלו, היינו מפני שיש בהם אחדות ואהבה לכן אין צריכין למלך, כי הצטרכות המלך הוא מפני שאין אחדות בין בני אדם, והמין הזה אין בהם שום שנאה לכן לא יצטרכו למלך. וכאשר הבין מהש"י שהם עצמם ילחמו וישנאו זה את זה, אז הבין כי יצא בפועל בעולם על מכת ארבה שזה המין יבא ללחום במצרים, כי זאת הוא כנגד זה המין, והוא אף במי שבוטחים בו שלא ישנאו אותם גם הם יבגדו בם.

לענת. כְּתַרְגּוּמוֹ, "לְאִתְכְּנָעָא", וְהוּא מִגִּזְרַת עָנִי – מֵאַנְתָּ לִהְיוֹת עָנִי וְשָׁפָל מִפָּנַי:

ויבא משה ואהרן כתב רבי אברהם (אבן עזרא על שמות י׳:ג׳) ידענו כי לעולם לא יבא משה אל פרעה בלא אהרן עמו כי הוא המליץ, אבל הזכיר עתה משה ואהרן בעבור שצוה פרעה להשיב את שניהם וגירש אותם באחרונה, שלא עשה כן בכל המכות: