פירוש על שמות 12:24

ושמרתם את הדבר היה כו' מתחיל לשון רבים ומסיים לשון יחיד דהנה איתא בהושע כיון שידע שחטא בקש רחמים על עצמו והשיב לו יתב' לבקש רחמים כו' לא זז מברכן עד שהחזירם בתשובה. וצריך להבין האיך עי"ד מה שברכן החזירם בתשובה. אך הנה ידוע היצה"ר נקרא צפוני ששורשו מצפון אשר תפתח כו' והנה שורש צפון הוא עושר כי מצפון זהב יאתה כדאיתא ושם שורש התשובה שג"כ גורם עושר וכמו שפרשנו על לית עתיר מחזירא פי' החוזר בתשובה תמיד שבא משורש זה עושר והנה במה שברכן המתיק שורש היצה"ר ונפל הרע וחזרו בתשובה והנה קודם התשובה יש כירוד אהבות רבות זה אוהב ממון וזה כבוד וכיוצא בזה משא"כ אחר התשובה הכל א' וזה ושמרתם את הדבר הוא הדין לשון קשה הזה להיות זיין ה' עוה"ז שנברא בה' ע"י [זה] יהי' הכל א' וזה לחק לך כו' חק הוא רחניות וגשמיות פרנסה כמו שאמרו רז"ל חק לשנא דמזוני הוא:

ושמרתם את הדבר הזה הוא דבר הפסח עצמו שאמר למעלה (שמות י״ב:כ״א) ושחטו הפסח, ואם הוא רחוק, לא מתן הדמים הסמוך לו, כי בפסח מצרים בלבד נצטוו בכך, כמו שאמר (שמות י״ב:כ״ג) ועבר ה' וראה את הדם וגו', וכן ושמרתם את העבודה הזאת (שמות י״ב:כ״ה), זבח פסח, וכמוהו (דברים טו יז) ואף לאמתך תעשה כן:

ושמרתם. רבים חשבו כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות חיוב לדורות. בעבור כי הדבר הזה סמוך אל לקיחת האזוב וטבילתו. ועוד כי כתוב אחר כן אשר פסח על בתי בני ישראל. ובדרך הסברא נכון היה. לולי קבלת האמת הנגמרת. הנה הנכון שמלת הדבר הזה שב אל ושחטו הפסח. וטעם שאלת הבנים בראותם כל המשפחה חבורה אחת אוכלים שה תמים ראשו על כרעיו ועל קרבו ועצם לא תשברו בו ובן נכר ותושב ערל ושכיר לא יאכל בו ואין זה המנהג במועדים אחרים: