פירוש על שמות 18:17

וירא חותן משה כו' ויאמר חותן משה אליו כו' נבול תבול כו'. [הפסוקים] הם תמוהים יכתוב יתרו רב או סתם וירא וכן אח"כ ויאמר אליו כו' [אליו הוא מיותר] מסתמא נדע שקאי אדלעיל וכן לשון נבל תבול. כי אין זה דרך ארץ לומר לשון קללה ומהו לשון נבל תבול ולא לשון התרגום מלאה כו' כמו וילאו למצא הפתח. וי"ל דהנה יתרו היה לו זכי' שלא זכה שום אדם להיות לו חתנו משה רבינו ע"ה. ע"ז מרמז הפסוק דהנה איתא דרחים רבנן הוי' לי' בנין רבנן דמיקיר רבנן הוי' ליה חתני' רבנן. והנה רש"י ז"ל פי' וירא חותן משה כו' ויאמר מדוע אתה יושב לבדך כו' הוקשה בעיניו שמזלזל בכבודן של ישראל. א"כ הוה כמוקיר כל הרבנן שבכל ישראל ע"כ זכה להיות חותן משה ששקול ככל ישראל והחכמים והנביאים. וזה וירא חותן משה. גם שמצינו שזכה לבנין רבנן מופלאים מאוד כדאיתא ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים מדבר יהודא ללמוד עם יעבץ. שבקש רחמים והזמין לו ית' החסידים הללו. ע"ז ג"כ מפרש הפסוק. ויאמר חותן משה אליו פי' מה שנוגע לטובת משה כי בל"ז אליו הוא מיותר. פי' מזה נראה שאהב את משה רבינו ע"ה ע"כ זכה לבנין הללו. ולשון נבל כו' דהנה איתא בחוה"ל שעיקר עבודתו ית' דביקותו חובת הלבבות וזה היה מעלת האבות ע"ה וקודם מתן תורה לא היו צריכים לתורה אח"כ שכחו זה ונתגשמו אבותינו במצרים הוצרכנו התורה מצות שמעיות. וע"י זה אפשר לבוא להדביקות הגדול בו ית' והשגת נפלאותיו ית' כמו הנביאים יעו"ש. והנה כשאדם בדיעה מיושבת ובריאותו ושמחה נחל לו למי שרוצה ועוסק בזה הדביקות הגדול משא"כ כשאין אדם בריא ואין ראשו צלול כראוי עכ"פ צריך לראות להתנה. ע"פ התורה שלא לעבור עכ"פ וידוע נובלת חכמה של מעלה תורה והדביקות הוא חכמה שבא ממנו חיות והתלהבות ומזה אדם בעיניו כאין. וזה נבל תבול ע"י זה יבלבלו אותך תבוא רק נהתנהג ע"פ התורה ולא בדביקות העליון וזה נבל כי נובלת חכמה שלמעלה תורה:

ויאמר חתן משה. דֶּרֶךְ כָּבוֹד קוֹרְאוֹ הַכָּתוּב חוֹתְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ:

ויאמר לא טוב הדבר אשר אתה עושה. בעיני. ונתן טעם לדבריו והוא נבול תבול. מגזרת ועלהו לא יבול. כאלה נובלת עליה. כי הטעם שיפול מעצמו כנבול עלה. דרך משל. ומלת גם כמוה גם כי כבד ממך הדבר: