פירוש על שמות 25:26

ועשית ארבע הפאות. מזרח ומערב וצפון ודרום:

על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו. לא נתבאר במפרשי׳ מהו הפאות. רק הא״ע כ׳ מזרח מערב צפון ודרום. ותמוה דא״כ משמע דבכל רגל היו ד׳ טבעות לארבע פאותיה. אלא עיקר פי׳ פאות הוא מלשון גמ׳ עירובין די״א ב׳. פאה מתרת לענין כלאים. ופרש״י קליעת זמורה המתוחה מקונדס לחבירו. וה״נ משמעו מוט המחבר שתי רגלי השלחן. והיה להשלחן ארבע פאות שתים לאורך השלחן ושתים לרחבו. והא דלא כתיב שיעשה פאות לא קשה כמו שלא קשה להלן כ״ו כ״ד אל הטבעת האחת ולא כתיב שיעשה טבעת. וכבר עמד ע״ז הרמב״ן שם. אבל הישוב ע״ז משום דלא נזכר בתורה אלא כל פרט שמכוין נגד איזה ענין בבריאת שו״א. וכמש״כ לעיל. והטבעת וכן הפאות שבשלחן לא באו אלא לצורך המלאכה שיהא עומד יפה. ולפי דברינו לא היו הטבעות ברגלי השלחן בקצוות כלל אלא טבעת אחת באמצע הפאה באורך וברוחב השלחן והיו ארבעה בדים ונישא בשמונה ב״א. ומש״ה לא היה אפשר להביא את הבדים בטבעות שלא בזמן המשא. שהרי לא ינוח בטוב על טבעת אחת עד שעת המשא ואז היה מונח על הכתפות. וע״ע להלן כ״ז ז׳:

כו) ועשית לו ארבע טבעות זהב. כדי שיזכור כי הצלחות העה"ז הם גלגל החוזר בעולם כטבעת זה העגול וע"י זכירה זו יפרנס משלחנו לעניים ולעומת זה יזכור גודל השכר לעה"ב שאין לו סוף כטבעת זה העגול שאין לו סוף ואמר לעומת המסגרת תהיין הטבעות. כי הסוגר בעד תאותיו ויש קץ לכל עמלו ומסתפק במה שחננו ה' הוא הזוכר כי גלגל הוא שחוזר בעולם וחונן דלים והוא המצפה אל רב טוב הצפון לצדיקים לעה"ב שאין לו תחילה וסוף, אבל מי שאינו סוגר בעד חמדתו ואין קץ לכל עמלו ועיניו לא תשבענה לעולם אינו מקוה אל שכר העה"ב ולעולם אינו נותן מלחמו לדל כנודע מדרך רוב בני עמינו. וזה הטעם גם בטבעות של הארון כי ע"י התורה שבארון יזכה למחול של צדיקים בגן עדן כמחול עגול זה שאין לו סוף ודומה לטבעת ומטעם זה היו הטבעות עגולים ולא מרובעים.