פירוש על שמות 25:31

ועשית מנרת זהב טהור וגו' גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו. גביעיה הוא נגד אברהם אבינו, שהיה הראשון שפרסם את הש"י בעולם ותיקון הכלי קבלה לקבל תמיד השפעה מהש"י. כפתריה הוא נגד יצחק אבינו, כי כפתור מורה על בליטה מפורשת כענין כך שמע משה מפי הגבורה שהוא דבר בולט ומפורש, ומידת יצחק היה להסתלק מן הספק רק כשראה רצון הש"י מפורש אז נכנס להדבר הזה ועשה זאת. ופרחיה הוא נגד יעקב אבינו כי הוא לא היה לו בליטה מפורשת בשום דבר יען שהיה נכלל משניהם, לכן בכל רגע ובכל מקום שפנה עצמו היה לו יראה כדאיתא בזה"ק (יתרו ע"ט.) והנורא דא יעקב וכו' לית דחילו אלא באתר דהוי שלימותא שכיח, וזה נקרא פרח דבר דק מאוד.

ועשית מנורת זהב טהור וגו'. יובן בס"ד מנורה רמז לחידושי התורה שבעל פה שמחדש האדם והם מאירים לנפשו בעו"הז ובעו"הב גם הם מאירים לנפש אביו ואמו בעו"הב כנודע מזו"הק ולזא ועשית אתה מעצמך מנורת זהב היא חידושי התורה שהם בכלל תורה שבע"פ שנקראת זהב כנודע שכסף רמז לתורה שבכתב שהיא חסדים והזהב רמז לתורה שבע"פ שהיא גבורות וצריך שתהיה טהורה ונקיה מכל צד ולז"א זהב טהור מקשה תעשה המנורה ר"ל שהתורה שבע"פ שאתה מחדש צריך שתהיה שוה עם תורה שבכתב שלא יצא סתירה מתורה שבכתב עליה ולזא מקשה לשון היקש ודמיון ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו הנה כאן יש חמשה מינים לרמוז לה' חלקים אופנים שיש בתורה והם פשט רמז דרש סוד שסימנם פרד"ס ועוד יש לימוד אופן אחר והוא הפלפול שנתנו הקדוש ב"ה במתנה למרע"ה ומרע"ה נתנו לישראל הרי חמשה כנגד חמשה מינים אלו ולז"א ירכה וקנה וגו' ממנה יהיו והכוונה שכל חידוש שתחדש בכל לימוד ולימוד שתלמוד אל תבדה דברים מלבך אלא צריך שיהיה לו שורש ורמז מתורה שבכתב כי כל ההל"מ וכיוצא הכל רמוזים בתורה ואין לך דבר אמתי שאינו רמוז בתורה ולזא ממנה יהיו. וששה קנים יוצאים מצדיה רמז שהתורה שבע"פ הכללות שלה הוא ששה סדרי משנה שלשה קני מנורה מצדה הראשון ושלשה קני מטרה מצדה השני והוא כי ששה סדרי משנה ג' מהם שהם מועד נשים נזיקין רובם שייכים גם בזמן שאין ב"המק קיים וג' מהם שהם זרעים קדשים טהרות רובם שייכים בזמן שב"המק חיים וא"כ מה שלומדים אותם עתה הוא נקרא הלכתא למשיחא וגם עוד הששה סדרים הם כנגד ימי השבוע ששלשה ימים הראשונים הם תשלום שבוע שעבר ושלשה האחרונים הם התחלת שבוע הבא ונמצא לפז' שהם חלוקים שלשה משלשה ולז"א שלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני. שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח וגו' והוא דידוע דדיני התורה יש בהם ד' בחינות בפסק ההלכה והוא כי יש דין שתאמר בו בשר או פסול כמו בדין סוכה ולולב ושופר וביוצא ויש דין שתאמר בו אסור או מותר כמו דיני איסור והיתר וכיוצא ויש דין שתאמר בו טמא או טהור כמו דין טומאה וטהרה ויש דין שתאמר בו חייב או זכאי כמו דיני ממונות וכיוצא והנה אם נדקדק בזה יותר נוכל לחשב הארבעה אופנים אלו בשלשה כי ענין טמא וטהור על הרוב יהיה בענין אכילה ועל זה אפשר שיפול נמי לשון אסור ומותר כי על הטמא אפשר לומר אסור ועל הטהור אפשר לומר מותר הרי אופן טמא וטהור יהיה נכנס באסור ומותר וא"כ עיקר החלוקות הם שלשה שהם אסור ומותר כשר ופסול חייב וזכאי שלא יפלו זה על זה והם חלוקות גמורות. והנה אם תעמיק בתורה שבע"פ תמצאנה כלולה מכל דבר דהיינו שבהלכה אחת יהיה כלול בה כמה מיני הלכות ולזה סדר זרעים לבדו גם כן כללו בו כמה הלכות שיפול עליהם לשונות אלו אסור ומותר חייב וזכאי כשר ופסול ולז"א שלשה גביעים הם הג' אופנים חלוקים שכתבנו משוקדים בקנה האחד הוא סדר א' מסדרי משנה כן לששת הקנים ששה סדרים היוצאים מן המנורה תורה שבע"פ. ובמנורה ארבעה גביעים כלומר במנורה היא תושבע"פ יש בה ארבע מדות שדורשי' אותה בהם והוא מ"ש ר' ישמעאל בברייתא בי"ג מדות התורה נדרשת מק"ו מגזרה שוה מבנין אב וכתוב אחד מבנין אב וב' כתובים מכלל ופרט וכו' והנה התנא קא חשיב י"ג משום דחשיב בפרטות ואמנם אם תבא לחשוב דרך כללי תחשוב לבנין אב וכתוב אחד ובנין אב וב' כתובים כחדא יען דשני האופנים הם בנין אב אלא שזה כתוב אחד וזה ב' כתובים וכן הכלל ופרט הגם שיש בו שינויים בסדר ההתהפכות אבל עכ"ז הוא ענין כלל ופרט וא"כ בדרך כללי לא' יחשבו השתא ק"ו וג"ש ובנין אב וכלל ופרט הם ד' מדות שהתורה נדרשת בהם ולזה רמז ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה והנה נשאר עוד בברייתא אופנים שאין נכללים בזה והם שני כתובים המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ועוד יש דבר הלמד מעניינו ודבר הלמר מסופו ולזה רמז וכפתור תחת שני הקנים ממנה וכפתור תחת שני הקנים לרמוז על ב' כתובים המכחישין זא"ז ויבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם שהכתוב הג' המכריע ביניהם הרי הוא ככפתור תחת שני הקנים כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה שבכולם יש לדרוש במדות אלו וכנגד מדת דבר הלמד מעניינו ודבר הלמר מסופו אמר כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו ממנה דייקא שהוא למד מעניינו ומסופו דהוי מניה וביה וכולם צריכים להיות מקשה אחת כלומר שלא יהיה סתירה וקושיא מזה על זה וגם צריכים להיות זהב טהור שתהיה שמעתתא טהורה ונקייה מוסכמת אליבא דהלכתא ע"פי האמת והצדק אין בהם נפתל ועקש כלל והכל יהיו דברי אלהים חיים כפתור ופרח:

תיעשה המנורה אמרו ז"ל במנחות דג' דברים נתקשה בהם משה, מנורה, שרצים, החודש, עד שהראה לו הקב"ה באצבע, וי"א אף הלכות שחיטה, ותימה וליחשב נמי ההוא דאלו טריפות דאמר התם וזאת החיה מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה למשה וא"ל זאת אכול וזאת לא תאכל, וי"ל דלא חשיב אלא הני דכתיב בהו זה, אבל קשה ליחשב נמי שקלים דכתיב בי' זה יתנו ואמרינן שהראה לו כמין מטבע של אש. וי"ל דהתם לא שייך נתקשה אלא דאין לו לידע מבלי שיראהו, ועי"ל דל"ח אלא הני דאית בהו קישוי ואומנות רב אף אם יראהו כמו מנורה ושרצים כי צפרדע דומה לצב ואינו מטמא וכיו"ב וכן החודש, אבל מטבע וחיות מכיון שרואהו הדבר נקל ואין בו אומנות: