פירוש על שמות 25:33

שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד, איתא (במס' יומא דף נ"ב ע"ב) תניא איסי בן יהודה אומר חמשה פסוקים שבתורה אין להם הכרע שאת, משוקדים, ארור, מחר, וקם, והקשה תוספ' תימה דלא נקט כסדר שהם כתובים בתורה עיי"ש שהל"ל ארור מחר משוקדים, ולפע"ד ליישב בתחלה נבאר בעז"ה במאי תליא הנהי ספיקות של שלשה פסוקים ארור, מחר, משוקדים הנה ספיקא דארור תלי' בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן בתחלה אומר דהאי ברצונם עקרו שור ע"כ לא קאי איוסף כפירש"י דא"כ היה קשה קושי' הרמב"ן על התורה שהקשה איך לא ציוה יעקב ליוסף קודם מותו שלא ישטום את אחיו על רעתם אשר עשו עמו אעכ"ח הוכיח מזה שלא נודע ליעקב ממעשה מכירת יוסף כלל לעולם וכל המקראו' הכתובים בענין זה צריכי' להתפרש על דרך זה עמ"ש בפרשת ויגש על פסוק וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלו' עיי"ש היטב וא"כ ע"כ פירושו הכא ברצונם עקרו שור על שכם ולא על יוסף וכן פירשו הרמב"ן שם בפ' נאמר כי נסתפק הש"ס אי קרא לשכם שור סתם או שור ארור רמב"ן ז"ל וכתב הרמב"ם סוף הלכות מלכים שהיה שכם ואנשי שכם נתחייבו מיתה בדין כי שכם גזל את דינה, ואנשי שכם ראו ולא מיחו וב"נ מצווה על הדיני' ואזהרתן זו היא מיתתן, והרמב"ן בפי' התורה טען עליו א"כ מ"ט קצף עליהם יעקב, ולפע"ד משום שהי' להם להודיע לו שיתפלל עליהם טרם הכנסתם לסכנה דקיי"ל חייב אדם להקדים תפלה לצרה כמ"ש תוס' יומא הנ"ל מדכתיב היערוך שועך לא בצר, וכמשמעות פשטי' דקרא דמשה רבינו ע"ה צא הלחם בעמלק מחר, אנכי נצב על ראש הגבעה פי' היום אתפלל ואתה תלחם מחר, ועפ"ז יתכן לקרות, וברצונם עקרו שור ארור היינו שכם ואנשיו שהיו ארורים מחוייבים מיתה בדין רק שהתרעם שעשו זה ברצונם בלי דעת אביהם, אך הרמב"ן בפרשת וישלח גם בפרשת ויחי החליט שלא נתחייבו מיתה בדין וגם בהיפך שיעקב התרעם וקלל אפם כי אולי היה הגרים הללו גרי אמת וצדק מהנפש אשר עשו ואיך הרגום וא"כ ע"כ אין לתוארם בשור ארור אלא בשור סתם וארור קאי אאפם:

משקדים. כְּתַרְגּוּמוֹ, מְצֻיָּרִים הָיוּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין לִכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב שֶׁקּוֹרִים נייל"יר בְּלַעַז:

שלשה גבעים. אמר הגאון כי משקדים. כדמות שקדים והנכון שהוא מגזרת לשקוד על דלתותי: