פירוש על שמות 27:14

עמדיהם שלשה. חָמֵשׁ אַמּוֹת בֵּין עַמּוּד לְעַמּוּד. בֵּין עַמּוּד שֶׁבְּרֹאשׁ הַדָּרוֹם הָעוֹמֵד בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית עַד עַמּוּד שֶׁהוּא מִן הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁבַּמִּזְרָח חָמֵשׁ אַמּוֹת, וּמִמֶּנּוּ לַשֵּׁנִי חָמֵשׁ אַמּוֹת, וּמִן הַשֵּׁנִי לַשְּׁלִישִׁי חָמֵשׁ אַמּוֹת, וְכֵן לַכָּתֵף הַשֵּׁנִית, וְאַרְבָּעָה עַמּוּדִים לַמָּסָךְ, הֲרֵי עֲשָׂרָה עַמּוּדִים לַמִּזְרָח כְּנֶגֶד י' לַמַּעֲרָב:

וחמש עשרה אמה קלעים לכתף - לצד מזרח בכניסת העזרה שיש רוחב חמשים אמה ט"ו אמה מצד זה קלעים, וכן לצד השני, ומסך עשרים באמצע. הרי חמשים אמות מכוסים.

וחמש עשרה וגו׳. האי וי״ו מיותר. מכאן יצאו לחז״ל ריש מס׳ עירובין לדייק דחמש עשרה אמה היה בגובה. והא ודאי כפי׳ התוס׳ דלא עקר הכתוב מפשוטו דמיירי ברוחב מן הצד של פתח. אלא וי״ו מיותר ללמד דגם בגובה מיירי. והתוס׳ מפרשי עוד דדייקי מדכתיב בפ׳ ויקהל ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר. ויפה כתבו דמזה מוכח יותר. אבל בצלאל למד מהאי וי״ו מיותר. ובפ׳ ויקהל לא כתיב האי וי״ו בשביל שכבר רמז בביאור יותר מדכתיב מזה ומזה: