פירוש על שמות 29:21

והמובן מזאת המעשה הוא שהשטן נתקנא באותו תלמיד שהיה בעל תורה הרבה ורצה לטמאו בזונה ההיא כדי לאבדו ולאבד תורתו ח"ו אך כחה של תורה שהיה בקרבו הגינה עליו להצילו מבור שחת ההוא אשר חפר לו השטן להפילו בו דהתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא מן היצה"ר אם ילמוד האדם לשמה ברם הדבר יפלא למה עשה השי"ת הצלת התלמיד באופן זה שיהיה ניצול על ידי אותה זונה עצמה ולא עוד אלא שכמה פלאות נעשה בדבר זה האחד שנתן בלב הזונה שתבא לבהמ"ד ותראהו במקום ישיבתו בעסק התורה והב' שנתן לה כח ראיה שתראה באור תורה החופף על פניו ותבהל ממנו וזאת היתה יתירה על הכל שנתן לה כח שתראה את מלאך גבריאל עומד לימינו דמחמת כן חרדה גדולה נפלה עליה ונהפך לבה ברגע מרעה לטובה ואחרי היותה אדוקה בזנות גמרה בדעתה לפרוש מכאן ולהבא וגם את התלמיד ההוא תשתדל להפרישו ולא תניחנו להטמא בה ועל זאת יתפלא כל השומע למה לא גער השי"ת בשטן מעיקרא שיפרוש זה התלמיד מן החטא מאיליו וכדהוה עובדא ברבי עקיבה ובד"מ שגרמה להם השטן באשה זונה וכנז' בגמרא ולמה הוצרך הדבר כאן לכל זאת:

ולקחת. והזית על אהרן תחת בגדי אהרן ועל בגדיו:

ובגדיו ד' דין ואידך ובגדיו קרועים. ובגדיו לא יפרום. ובגדיו, לא תשרפנה. אע''פ שאבל חייב בקריעה דכתיב ובגדיו קרועים שהתאבל על הריגת שאול כהן גדול לא יקרע דכתיב ובגדיו לא יפרום וקדש הוא ובגדיו ועל כן ובגדיו לא תשרפנה שלא נשרפו בגדי כהונה כשנשרפו נדב ואביהוא כמ''ד שנשרפו גופן ובגדיהם קיימין: