פירוש על שמות 39:30

ויעשו וגו׳. לכאורה היה ראוי להקדים מעשה הציץ לכתנות ואידך. כמו בצווי. אלא כמו שהתחיל בארון דקדוש יותר כך סיים בציץ דאחרון ג״כ חביב כדאיתא במגילה פ״ג. ומש״ה כתיב מהחל עד כלה בל״ר שהשתדלו כל האומנים לשלוח בו אצבע:

ויעשו את ציץ נזר הקדש וגו׳ ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם. הנה כאן נשתנה מן מה שצוה השם למשה, דשם נאמר לשון צווי ופתחת עליו פתוחי חותם קדש לה׳, וכאן נקט מכתב כו׳, ור״ל כך דכיון דלכתחילה צריך שיכתוב קודש מלמטה וכן הל׳ [הלמ״ד] בפ״ע ואח״כ שם (מלמטה) [מלמעלה], ובדיעבד כשר אם כתב גדר קודש לה׳ עיין שבת דף ס״ג, ובירושלמי מגילה פ״א, ובדברי רבינו הרמב״ם ז״ל, כך מצוותו הוא שיכתב שיהי׳ ב׳ תיבות וגם אות אחת יש עליה שם תיבה לשיטת ב״ש בירושלמי פ״ב ופ״ג דסוטה, והרמב״ם ז״ל פסק כב״ש בהל׳ תפילין גבי מזוזה שכתבה איגרת ע״ש בזה, ומ״ש בהך דקדושין דף ל׳ ע״ש, ובירושלמי סוטה ובירושלמי תענית פ״ד וכ״מ בזה, ועמ״ש ברכות דף נ״ה דזה ג״כ גדר עצמים פרדים, ומ״ש לעיל בזה, וע״ש שבת דף קט״ו ע״ב פלוגתא בזה, אך מ״מ הם עשו בגדר דשיטה אחת וא״צ שירטוט שהם שיטה אחת, והטעם נ״ל כך דמצוות שאמר אז הוה קודם מעשה העגל ואז הוה גדר על כל קוץ וקוץ כו׳ וא״כ הוה גם אות אחת תיבה שלמה, אך אח״כ לוחות האחרונות לא ניתנה רק למשה רבינו פלפול, ושוב א״א לחלוק התיבה לאותיות נפרדים ועשו כך, ועמ״ש בזה נדרים ל״ז ופסחים קי״ז וקי״ח, וכ״מ, גם לפמש״כ הרמב״ם דכשר בכל גווני אם נכתב בשיטה אחת או בשתי שיטות, וכן דבר שאין מעכב שייך לשון כתיבה.

ויכתבו עליו וגו׳. אשר לא פורש בצווי שיהיה דוקא בכתיבה היינו חק ירכות כדאיתא בגיטין דכ״ב. פורש כאן במעשה. וע״ז כתיב כאשר צוה וגו׳: