פירוש על שמות 40:21

ויביאו את המשכן אל משה ברבה פרשה זו הה"ד תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז כיצד אדם מתודה ביוהכ"פ אם בא יוהכ"פ אחר ומזכיר עוונותיו אומר לו הקב"ה תאלמנה שפתי שקר מהו עתק דברים של סלוקים כענין שנאמר ויעתק משם ההרה, בגאוה ובוז אומר לו הקב"ה לא הי' בידך עוונות משל שנה זו שאתה מתגאה בגאוה ובוז עיי"ש וצריך להבין מה ענינו לכאן, נקדים שזהו פלוגתא סוף מס' יומא דף פ"ו ע"ב רבנן ס"ל אסור להתוודות עוונות שכבר התודה עליהם יוהכ"פ שעבר שנאמר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו וראב"י ס"ל הרי זה משובח שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד ומה אני מקיים ככלב שב על קיאו לכדר' יהודה אמר רב דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, ולכאורה המדרש הנ"ל דלא כמאן דלרבנן משמע דכלל לא יזכיר עוונות משנה שעברה ואלו להמדרש דווקא כשאינו מזכיר עוונות של שנה זו אז מחזי כמתגאה שאין לו עבירות חדשים כלל אבל אם יזכור ויתוודה על שניהם הרשות בידו, ולראב"י ע"כ לא איכפת לן אפי' אם לא יתוודה כלל על עוונות משנה העברה, דאלת"ה לוקי קרא דככלב שב על קיאו בכה"ג אעכ"ח דלא פלוג ולעולם יכול להתוודות על עבירות של אשתקד והמדרש דלא כמאן לכאורה, וי"ל לעולם כראב"י וכל זה מבואר בקרא דמייתי כי פשעי אני אדע וה"פ דהנה משעשה תשובה אי נמי עוונותיו לא נמחקו לגמרי מ"מ נעשה מהם שגגות אך עוונות שנה זו עדיין הם זדונות וזהו שאמר כי פשעי אני אדע ואני מודיע ומתוודה על פשעי שהם עוונות שנה זו שהם בחינת פשעים ומזידים אזי חטאתי נגדי תמיד אני מזכיר ג"כ של אשתקד שהם בבחינת חטא ושוגג אבל לא זולת וא"כ מבואר כהמדרש ומעתה ל"ק תו דלמא קרא דככלב שב על קיאו קאי אמתודה על עבירות יוהכ"פ שעבר ואינו מתוודה על שנה זו כלל ז"א ל"צ קרא להכי דכבר נשמע זה מפשעי אני אדע וק"ל:

ויסך ד' דין ואידך ויסך אלוה בעדו. ויסך בדלתים. וירחץ ויסך גבי דוד. בזכות ויסך בדלתים שכל זמן שהיה אונן לא נכנס למקדש עד שוירחץ ויסך זכה לויסך על ארון ויסך אלוה בעדו:

וישם את פרכת המסך. כבר נתבאר דיוק וישם שהוא הסרת הפרכת ממקום שתלוי שיהא משולשל. וכתיב כאשר צוה ה׳. כי אינו מבואר הכל עדי יעמוד על דיוק המקראות ע״פ ה׳: