פירוש על שמות 40:31

ורחצו ממנו משה ואהרן. יוֹם שְׁמִינִי לַמִּלּוּאִים הֻשְׁווּ כֻלָּם לִכְהֻנָּה, וְתַרְגּוּמוֹ וּמְקַדְּשִׁין מִנֵּהּ, בּוֹ בַיּוֹם קִדֵּשׁ מֹשֶׁה עִמָּהֶם:

ורחצו ממנו משה. לפרש״י לפנינו שהיא כדעת רמב״ן שמשה הקריב ג״כ באותו יום. ודאי ניחא שנצרך ג״כ לרחיצת יו״ר אבל לפרש״י לפי מה שחזר בו וכדעת רשב״ם שאהרן ובניו הקריבו ולא משה וכן עיקר א״כ היתה רחיצה זו בשביל ביאה לא״מ. וכמו שנתבאר לעיל ל׳ כ׳ דלכ״ע בעינן רחיצה על הביאה להיכל אפילו בלי עבודה ומשנה מפורשת היא בפ״א דכלים:

משה אהרן ובניו. א"ר יוסי ב"ר חנינא, כל כיור שאין בו כדי לקדש ממנו ארבעה כהנים אין מקדשין בו, שנאמר ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו ^טפירש"י משה ואהרן תרי ובניו תרי ואף משה כהן היה בשבעת ימי המלואים, ואע"פ דלא כהנו בבת אחת מיהו קרא להכי נדרש, עכ"ל, ורמב"ם פ"ה ה"ג מכמ"ק הביא הפסוק דפ' תשא ורחצו ממנו אהרן ובניו והיו אלעזר ואיתמר ופינחס עמהם, עכ"ל, והכ"מ העיר למה לא הביא הפסוק שלפנינו. וי"ל משום דקשה ליה קושיית רש"י דהא לא כהנו בבת אחת וכמ"ד בע"ז ל"ג דמשה לא כהן אלא בז' ימי המלואים, אך צ"ע הלא עכ"פ בגמרא מביא פסוק זה. ואולי היה לפני הרמב"ם גירסא אחרת בגמרא. ויתר הענינים השייכים לפסוק זה הובאו ונתבארו לפנינו לעיל בר"פ תשא.
ומה שהקשה שם הכ"מ למה לא מצרכינן שיהיה בכיור כדי לקדש ששה כהנים, כיון דבני אהרן היו ארבעה ומשה ואהרן הרי ששה, י"ל דפי' הכתוב ורחצו אינו צווי אלא ספור דברים בהוה, כמו והיו רוחצים, ור"ל שמספר הכתוב שהקים משה את המשכן ושם את הכיור ונתן מים ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו, ומצינו הרבה לשונות כאלה במובן זה, וס"ל לר' יוסי ב"ר חנינא בעל המאמר הזה כמ"ד במ"ר פ' אחרי שמתו נדב ואביהו בשביל שלא היו רוחצים ידיהם ורגליהם קודם כניסתם למקדש וא"כ היו באמת רוחצים רק שני בני אהרן אלעזר ואיתמר, ועם משה ואהרן הוי ארבעה, ובאמת יש סמוכין לומר דהפי' ורחצו שבכאן אינו צווי, יען כי בכלל צווי ענין זה מבואר בר"פ תשא, ובכאן לא איירי בכלל בענין צוויים אלא בספור דברים, ודו"ק. .
(זבחים י"ט ב׳)