פירוש על שמות 9:22

ויאמר ה' אל משה נטה ידך וכו' וימש חושך וכו' לא ראו איש את אחיו כו' ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם כו' ויקרא פרעה אל משה וכו' ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וכו' ופרש"י כחצות הלילה כהחלק הלילה וכו' שאין חצות שם דבר עיי"ש. להבין הענין נראה כי הנה אמרו על פסוק ויבדל אלהים בין האור ובין החושך שמתחילה היו האור והחושך משתמשין בערבובי' עכ"ל ואין הפי' שהי' שעה א' יום ושעה אחת לילה רק שהיו שניהם יחד וכמו דאי' במדרש את האור זה מעשיהן של צדיקים וחושך זה מעשיהן של רשעים ע"כ והוצרך להבדיל בין הטוב ובין הרע שיהי' כולו טוב כי מה שהי' עד עכשיו בערבוביא היו אוכל ופסולת מעורבין זב"ז ולא היה כל א' בפני עצמו כי הי' עדיין בהחשך קצת טוב שנפל שם בסוד עולמות הנפילים והיה צריך לתקן זה ולהעלות האור מן החושך שיהיה ברורי עולמות וזהו עץ הדעת טוב ורע וזהו עיקר כל עבדותינו כי זה הוא שעשועים לפניו ית' שיהיה שכר ועונש ע"י הבחירה ורצון שיבור לו האדם איזה דרך ישכון אור ולהבדיל בין הטוב ובין הרע וישאר הרע בתהומא רבא ולהעלות הטוב והנה הגם שהקב"ה קרא לאור יום ולחשך קרא לילה אעפ"כ מצינו צדיקים שעליהם אמר דוד המלך ע"ה ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה ומצינו רשעים אשר במחשך מעשיהם ועליהם נאמר כסיל בחשך הולך והנה מצינו בקדושת שבת שכל איש ישראלי ירגיש בנפשו קדושה יותר מבחול כיתרון האור מן החשך וזה פי' מה יום מיומים מה גבר בגוברין שקדושת שבת הוא כולו אור והוא נבדל מן החשך וע"י מה היא הבדלה ע"י שאדם מכין עצמו בששת ימי המעשה ועכ"פ כשהוא מתפלל. והנה בו' ימים מתפללין י"ח תפלות וצריך לשהות שעה א' קודם התפלה ושעה אחת אח"כ וכתב באו"הח דשעה מועטת סגי ועכ"פ בין הכל נחשוב ששה שעות ועם הי"ח שעות של ח"י תפלות הם כ"ד שעות ובאלו הכ"ד שעות לפי מה שיתפלל בכוונה וימשיך ע"ע הקדושה ויברור הטוב מן הרע כ"כ תחול עליו קדושת שבת ויש אנשים צדיקים ששוהים שעה ממש קודם התפלה ועי"ז ישיג קדושת שבת קודם. וזהו תוספת שבת והכל הוא לפי ההבדל והבירור שבורר הטוב מן הרע. ואי' בכתבי האר"י ז"ל כלהו בחכמה אתברירו ולאחר הבירור נשאר החושך לבדו ולא היה בו שום עירבוב מהאור ולזה במכת חשך שבא מחכמה כתיב וימש חשך שהיה חשך ועב בלא שום אור 'ולכל 'בני 'ישראל 'הי' 'אור 'במושבותם ר"ת עולה כ"ו מנין הוי"ה ר"ל שהי' להם אור הקדושה משמו יתב' שהוא כלו טוב שעליו אמרו חז"ל ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים וזה שפירש"י כחצות כהחלק לילה שאין חצות שם דבר של חצי פי' שלא הי' דווקא בחצי לילה כי באמת כתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה משמע שכל הלילה היה מכה מצרים לזה פירש"י כהחלק לילה לומר שכל הלילה הי' מתחלק למצרים חשך ולישראל הי' אור כדאיתא במד' שהאיר להם כל הלילה כיום של תקופת תמוז ובכל הלילה כשהיו ישראל מקריבין הפסח ואוכלין אותו הי' מכת בכורים למצרים ובזה יתורץ קושי' הגמ' מה שלא אמר בחצות כי לא הי' בחצות ממש ומה שכתב ויהי בחצי הלילה וה' הכה וכו' ג"כ אין פי' חצי לילה ממש רק כ"ז שהיו ישראל אוכלין הפסח ועי"ז היו מבררין ומבדילין בין האור ובין החושך וכשהיו אוכלין בשכונה זו הי' להם אור ולמצרים שבשכונה זו הי' חושך ומגפה וזהו בחצי הלילה פי' ג"כ שנחלק כל הלילה למצרים חשך גמור ולישראל לילה כיום יאיר.

על השמים. לְצַד הַשָּׁמַיִם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: הִגְבִּיהוֹ הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם:

ויאמר. מדרך סברא יראה כי נטויות ידו במטה היתה. והנה כתיב אחריו ויט משה את מטהו על השמים הוא האויר. וכמוהו על פני רקיע השמים: