פירוש על תהילים 106:33

כי המרו. משה ואהרן:

כי כי המרו את רוח משה ויבטא בשפתיו והוא המעל שמעל הוא ואהרן עמו שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים: ופי' כי המרו. כי מרדו ברוח משה בדחקם אותו עד שאמר המן הסלע הזה נוציא: ושורש המרו. מרה, ויהיו מרה ומרד בענין אחד: ויש לפרש כי המרו. ענין מר שהוא ענין שנות המצוה והחלף הדבר ופירוש כי המרו משה ואהרן את רוח השמים:

ושמא תאמר הלא הוא לא קיים מאמרו יתברך ויך את הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים עם כל זה לא היה חטאו כדאי לזה כי הלא המרו את רוחו ויבטא כו' והוא ענין מאמרנו על ביאור הפרשה כמבואר אצלנו יפה כי הנה לא נעלם ממשה כי על ידי דבור יתן הסלע מימיו כי אם ראה והנה אם מקבלי השפע יחטאו לה' לא יעצר כח משה לתת להם מים על ידי דבורו כענין הבת קול יש ביניכם מי שראוי שתשרה בו שכינה כמשה אלא שאין הדור ראוי לכך וכאלה אין מספר והנה ארז"ל כי בלכת משה לדבר אל הסלע נעשו ישראל כתין כתין כל כת על א' מסלעי המדבר וכל כת אומרת למשה אם האמת אתך שע"י הדבור בהשגחה יוציא הסלע מים תוציא מסלע זה וכן כל כת וכת היו מורים באצבע כל כת על סלע שלפניו אומרים לו תוציא מזה והיו אומרים מאשר בוחר סלע מיוחד אין זה כי אם שבהיותו רועה את צאן יתרו חותנו ידע סלע מיוחד למים וממנו יעשה כאלו מוציא מים בהשגחה על כן בראות משה כך אמר עתה שחטאתם בזה ושמתם פקפוק ברוח קדשי לומר שיודע אני מקום מים וכל אחד מורה באצבע סלע אחד להוציא ממנו עתה לא יספיק זכותי להוציא מים לכם אשר אינכם כדאים לקבל שפע זה שקלקלתם הכנתכם לשאספיק זה לעשות בזכותי לבדי על כן לקח מטה האלהים וזה אצלי מפורש בכתוב באמרו שמעו נא המורים לומר אתם המורים באצבע כל אחד סלע שלפניו שהוא שומכם פקפוק ברוח קדשי כאלו מלבי אני בודה שהוא עון גדול מעין עון קרח על כן היתכן שמן הסלע הזה צור החלמיש נוציא אנו משה ואהרן לכם כלומר לכם שאינכם כדאים מים לא יתכן על כן ויך כו' בכח אלהי במטה האלהים ולא עשה בעצמו פן יתעכבו המים על העדר בחינתם והכנתם ויתלו במשה נמצא הענין מפורש בדברי משה עצמו באופן כי קטן היה חטאו מאד ולא נתעבר ה' בו כי אם לטובת מתי מדבר ישובו לעתיד עמו כמדובר והן אלה דברי דוד פה ברוח קדשו הלא אמרתי כי לא היה כדאי חטא משה לעכבו מלבא אל הארץ כי אם שוירע למשה בעבורם מהטעם האמור ושמא תאמרו הלא חטא כי הכה את הסלע הלא הענין הוא כי המרו את רוחו של משה הנזכר שנגעו ברוח קדשו באמרם שלא ברוח הקדש היה הענין שלו כי אם שידע מקום מים מהיותו רועה את צאן יתרו חותנו שאם לא כן כל סלע מוכן לכך וכל אחד היה מראה לו סלע באצבעו כלומר ובזה מצא מקום משה להכות את הסלע כמדומה לו שאחר פעולתם זו זה היה רצונו ית' וזהו כי המרו את רוחו וטעם זה היו דברי משה בשפתיו וזהו ויבטא בשפתיו שפירש אותו בשפתיו באמרו שמעו נא המורים כו' לומר גם שהייתם ראויים לכך עתה שהייתם מורים איש סלעו נא אי אפשר כי המן הסלע הזה נוציא אנחנו שיספיק זכותנו לבדו להוציא לכם אשר חטאתם מים באופן שהיטבתי אשר אמרתי וירע למשה בעבורם כי לא היה משה כדאי לעונש ההוא אם לא בעבור ישראל מאהבתו יתברך אותם אחר שהקציפו למען יביאם עמו לעתיד כמדובר: