פירוש על תהילים 106:6

חָטָאנוּ אלא כך היה מתודה חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו' וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו וכו':
(יומא לו ע"ב)

חטאנו. ידבר על לשון הגלות:

חטאנו עם אבותינו כו' ראוי לשים לב איך חטאו עם אבותם כי הלא כאשר חטאו הבנים אבותיהם אינם וגם אומרו העוינו אחר אומרו עם אבותינו ולא אמר חטאנו ועוינו והרשענו עם אבותינו. ועוד שהיה ראוי לומר והרשענו בוי"ו. ועוד כי גם אומרו העוינו הוא רשע והראוי יאמר העוינו ופשענו. אך לבא אל הענין נשית לב אל סדר הוודוי אשר סדרו לנו קדמונינו לאמר אבל אנחנו ואבותינו חטאנו כי הלא כמו זר נחשב מה לנו לגלגל עצמות אבותינו ולומר שהמה חטאו שיראה כמלמדים עליהם קטגוריא להזכיר עונם להתפש. אמנם בפנת יקרת אמונת הגלגול כרשב"י יתיישב הדבר והוא כי לא יבצר כי בני דורנו זה היינו בקדמונינו ועל כן באמור אנחנו ואבותינו נכוון אל אבותינו אשר היינו בהם נמצינו מתודים על עצמנו. והנה ענין זה יבא יותר בפשיטות בפ' זה שאנו בו שז"ש חטאנו עם אבותינו שאנחנו אלה פה שבגלות החיל הזה לא עתה בלבד חטאנו כי אם בהיותנו עמהם חטאנו עמהם ועל כן לא יפלא מה שאנו חוזרים להעוות כי עוינו עתה מה שמאז הרשענו כי נשאר כתם עוננו בנפשנו ואותה עבירה גוררת עבירות אחרות כיוצא בהן גם עתה. ושעור הכתובים כי אחר תפלת דוד יפקדנו הוא יתברך בישועתו שהוא בגאולה העתידה כמדובר בא עתה ואמר כמדבר על כל ישראל הגולים ואומר כאלו כלנו מדברים ואומרים אל נא תכבד משא אשמותינו לפמך לבלתי מהר לגאלנו כי הלא מה שעתה חטאנו לא היינו חוטאים אם לא שאנו מורגלים מאז כי חטאנו עם אבותינו כו' ונשארו בנו כתמי החטאים מאז ועל כן שבנו לחטוא בהם כי העוינו מה שכבר מאז הרשענו: