פירוש על תהילים 107:20

ישלח. לפי שרפואת הרופאים הוא במעשה אמר כי לא כן רפואת ה' יתברך בדברו לבד ירפאם:

אז הוא יתב' ישלח דברו וירפאם כו' והוא כי הנה ידוע מארז"ל שכל חולה המתרפא נגזר עליו מן השמים על ידי פלוני וע"י סם פלוני. והנה ראוי לשום לב האם אותו פלוני או אותו הסם יש בו כח לרפאות אך הנה גם ידוע מאמר ר' יוחנן פרק אין דורשין כי מכל דבור היוצא מפיו של הקב"ה נברא מלאך והוא הפועל כמדובר אצלנו על פסוק יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה כו' כי הדבור עצמו הנעשה מלאך הוא העושה והמצליח. ונבא אל הענין אמר ישלח דברו לומר כי גם שלא יבצר היות איזה יחס לאותו הפלוני עם זה החולה או לאותו סם עם זה החולי עם כל זה אין הפלוני ולא הסם הם המרפאים כי אם אותו הדבור שיצא מפיו יתברך לומר שע"י פלוני כו' יתרפא הוא הנעשה מלאך והוא המרפא אותו בעצם וזה אמר ישלח דברו אשר דבר ה' והדבור ההוא הוא ירפאם והוא בעצמו ימלט משחיתותם והוא כי לא ירפא וישאיר עון שגרם החולי במקומו כי אם שע"י יסורין שסבל בחולי נמלט משחת שהיה גורם לו העון וגם ירפא את החומר. ושיעור הכתוב ישלח דברו הוא המלאך הנעשה בדבור שהוא הדבור בעצמו וירפאם ושמא תאמר כי גם הצועקים לה' בחליים לא כלם יתרפאו מיד כי יש מאחרים עשרה ימים ויש עשרים יום ויש חדש ימים או שנים לזה אמר וימלט משחיתותם והוא כי הקב"ה לאו ותרן הוא אך יש כי למרק אשמתו תחת גיהנם אם היה מת צריך עשרה ימים ויש יותר לכן הוא יתברך ירפאהו אך לא ישאירנו בחוב גיהנם עליו כי אם וימלט משחיתותם הראוי להם באשמותם שגרמו חלים שיאריך להתרפא עד מירוק משחיתותם. או יאמר כאשר ידענו כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה וכל דבר מדברי התורה יש בו כח אלהי גדול ונורא מתייחס איכותו אל הענין שידבר בו על כן מאמרו יתברך באמרו כי אני ה' רופאך הדבור ההוא עצמו הוא מאיכותו יתברך יש בו כח לרפא ולמלט מהקטיגורים אשר הוא מתמוגג בידם וזהו ישלח דברו הוא כי אני ה' רופאך וירפאם וגם וימלט משחיתותם הם קטיגוריו אשר עשה המחליאים אותו וכתוב אצלנו מרבותינו ז"ל ראיה שבמקום אשר שם שמו גם איכות ממאמרם על ודגלו אהבה מלך בשר ודם אם יתן איש אצבעו בפניו יהרגנו ותינוק נותן אצבעו על האזכרה ואינו נזוק:

משחיתותם. מל׳ שחת ובור: