פירוש על תהילים 107:33

ישם נהרות למדבר. כלומר נותן יישובי האומות לחרבן:

ישם. כיון שזכר המזורר הארבעה שצריכין להודות האל יתברך שהפך להם מספדם למחול וצרתם לרוחה זכר גם כן כי כן יעשה במקומות אחרים שיהפוך אותם מטובה לרעה לעונש היושבים בהם ומרעה לטובה כשיעשו רצון האל ית' להודיע כי הכל ברצונו ובמצותו ויהפך הטבעים כמו שירצה לא כמו שחשבו הסכלים כי עניני בני אדם הם במקרה: ואמר ישם נהרות. כלומר מקום שיש בו נהרות ומוצאי מים ישם אותו למדבר ולמקום צמאון:

ישם נהרות למדבר כו' אחרי אומרו ארבעה שצריכין להודות לפרסם כל א' די עבד עמיה אלהא עילאה למען יכירו כל העם הנמצאים אתם את מעשה ה' כי נורא הוא והלא עדיין יאמר איש למה מסר ה' הוראת השגחתו יתברך בד' פרטים אלו להודיע לנמצאים בקהלם ומה יעשו כל יתר העם אשר אתם לז תחד כבודם וטוב טוב היה יורה יתברך דברים כוללים מהם יקחו כל העם לדעת השגחתו יתברך. ועוד כי כמה פעמים יעשה יתברך ככל נפלאותיו ולא יבינו הרואים בי מה' יצא הדבר וייחסו אותו לדבר טבעי או מקריי על כן בא המשורר ברוח קדשו ואמר הנני מזכיר לפניך נפלאות אל אשר תאמר כי הוא זה בלי ספק מאת ה' צבאות בהשגחה אלהית והוא כי הנה יש שלשת מיני השגחה יש בדומם בארץ הלזו ומימיה והצומח אשר בה. שנית הב"ח בלתי מדברים ג' בב"ח מדברים ובראשונה החל ואמר ישם נהרות למדבר והוא דבר והפכו כי המקום שהיה כלו משקה הפכו למלחה לרשעים. והמדבר שמם מקום נחש שרף ועקרב וצמאון למבועי מים ולזרוע בו שדות ונטוע בו כרמים. והוא כי הנה הפליגו רז"ל בדשן סדום וחברותיה מבועי מים ועצי פרי עושה פרי עד שמרוב צל אילנותיה קרקעיתה לא שזפתם עין איה ואיכה נהפכו וזהו ישם נהרות למדבר ומוצאי מים שהיה כלה משקה לצמאון שהוא סביב אל ישוב העיר