פירוש על תהילים 107:5

רעבים. כי הם נושאים עמהם צידה לדרך כשיעור מהלך הימים אר בין ארץ לארץ, כי במדבר לא ימצאו מים ולא שום מאכל. והנה בתעותם שלא יראה להם הדרך ארכו להם הימים במדבר והנה הם רעבים גם צמאים:

תעו כו' אחרי אומרו ההודאה כללית אשר כל ישראל חייבים להודות בכל דור ודור אמר כי גם יש ד' מיני הודאות פרטיות שהם ארבעה שצריכין להודות והחל בהולכי מדברות ואמר תעו במדבר כו' הנה אומרו בישימון הוא מיותר וגם מלת דרך היא קצת בלתי צריכה. אך לזה נעיר כי הלא יראה כי הולכי מדברות ולא תעו בדרך יראה שהם פטורים להודות. והנה בגמרא אמרו סתם אחד מהחייבים להודות הולכי מדברות אפילו לא תעו במדבר ולא היו רעבים ולא צמאים חייבים להודות ולפי האמת יותר חייב לה' אשר בא דרך ישרה ולא היה לו רעב ללחם ולא צמא ולא שמע קול נוגש כי לא עצבו ה' בשום צער. על כן אחשוב שהן הן דברי דוד לומר הנה בין אם תעו במדבר שהניחו דרך העולה לישוב והלכו דרך היוצא אל ישימון שמם לגמרי

רעבים - בכלות צדה עשו, כאשר קרה הגר, ותלך ותתע ויכלו המים.