פירוש על תהילים 107:9

כי. שוקקה, שם תואר מנחי העי"ן מן ואל אישך תשוקתך אמר הנפש שהיתה מתאוה במדבר למים עתה השביעה בהגיעה אותה אל עיר מושב וכן הנפש שהיתה רעיבה למאכל מלא טוב:

כי השביע כו' מהראוי יאמר כי השביע נפש שוקקה ומלאה טוב וגם מהו הפרש התוארים וגם למה יזכיר השבע ולא ההצלה ממקרים רעים אשר במדבר. אך הנה שני מיני נפשות באדם יש נפש הבהמית התאבה אכל ושתה וכיוצא ויש נפש עליונה שתמיד שוקקה לידבק בקונה וכאשר אין בעליה עושה רצון קונו היא משתוקקת תמיד עניני תורה ומצות וענין הכתוב כי הנצל מצרות ומות אל תהיה הודאתו את ה' על טובות גשמיות שהשביע צמאונו ורעבתנותו וחיי גופו כי אם שעל ידי הצלה זו ישוב עד ה' ויקבל צערו לכפרה על אשמותיו ויכיר השגחתו יתברך ואשר החייהו בקראו אליו ויפליא לעסוק בתורה ומצות נמצא שעל ידי כן השביע ה' את הנפש השוקקה עבודת ה' ואגב אורחיה גם את הנפש החיונית הרעבה ללחם ומים מלא טוב שנתן לה יותר מבקשתה כי עד כה שלא היה האיש ההוא שב אל ה' היתה נפש הבהמית מתמלאת אוכל ולא בכשרון והוא דבר בלתי נקרא טוב אך עתה על ידי תשובה גם מלואה יהיה טוב ושעור הכתוב מה שיודו לה' חסדו וכו' לא על טובות העולם הזה רק על כי השביע נפש שוקקה היא העליונה וזהו העיקר ונם נפש רעבה היא החיונית אגבה מלא טוב:

שוקקה. ענין תאוה כמו ונפשו שוקקה (ישעיה כט):