פירוש על תהילים 110:1

נאם ה' לאדני. רבותינו דרשוהו באברהם אבינו ואני אפרשנו כדבריהם נאם ה' לאברהם שקראוהו העולם אדוני שמעני אדוני (בראשית כ״ג:י״א):

לְדָוִד מִזְמוֹר: אמר רב חנה בר לואי אמר שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבידיתו אמר ליה אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה והוה שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוי גירי שנאמר מזמור לדוד נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך וכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו וכו':
(סנהדרין קח ע"ב)

לדוד. זה המזמור פרשוהו רבותינו זכרונם לברכה על אברהם אבינו כשיצא להלחם עם הארבעה המלכים ופירושו אתה כהן לאל עליון כי היתה כהונה ראוי לצאת משם שהוא מלכי צדק, והוא כהן לאל עליון אלא לפי שהקדים בברכתו אברהם לאל לעיון נטל הקב"ה הכהונה ממנו ונתנה לאברהם, שנאמר אתה כהן לעלם על דברתי מלכי צדק על הדבר שדיבר מלכי צדק, והנכון לפי דרך הפשט לפרש המזמור על דוד שאמרו אחד מן המשוררים עליו, ולמ"ד לדוד פירושו בעבור כלמ"ד אמרי לי אחי הוא: ואמר נאם ה' לאדוני. כלומר אמר האל יתברך לאדוני לדוד שב לימיני (שב והמתין עוד זמן מה לשאול המלך שבא משבט בנימין בשתתמלא סאתו) כמו שכתוב כי אז יצא לפניך כלומר שב והיה בהבטחה לימיני כי תעזרך ולא אשקיט, עד אשית אויביך (שאול המלך) הדום רגליך: