פירוש על תהילים 110:3

עמך נדבות ביום חילך. כשתאסוף חיל לרדוף אחריהם יתנדבו עמך ואוהביך לצאת עמך כמו שמצינו (שם) וירק את חניכיו ילידי ביתו ולא יותר וענר ואשכול וממרא התנדבו מאליהם לצאת ללכת אחריו בעזרתו:

עמך. ביום שעשית חיל להלחם בהם באו עמך אליך בנדבה:

ואל תצטער אברהם על מיעוט העם אשר אתך למלחמה זו כי הלא דע לך כי עמך אשר אתך להועילך הן הנדבות אשר לבך מתנדב לעשות כמה זכיות ומחשבה טובה שבכל מצוה מצרפה יתברך למעשה ובהיות נדבות של מצות הרבה יש אורות רבות המתלוים אליך ביום חילך זה ועוזרים אותך והם נוספות עם המעשיות שעשית בפועל שנעשו מלאכים ממש בכל הדורם כנודע מרבותינו ז"ל כי כל העושה מצוה א' בפועל קנה לו וברא ממש פרקליט אחד וזהו בהדרי קדש כי היו הנדבות מצורפות עם הדרי קדש הם המלאכים שכבר נעשו שהאורות שהיו במחשבה נעשו שלמים בהידור שלמותם בהם וזה היה להציל חילך אשר אתך אך להציל את עצמך אינך צריך לזה כי הלא מרחם שחר וקדם לך טל ילדותך מה גם אחרי גדלך והוא כי קבלו רז"ל כי מצאתו מרחם אמו בקשו להרגו ונטמן מתחת לארץ י"א שנה ואיככה יוכל לחיות תחת הקרקע ולא היה כמתי עולם אם לא שטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים עודם מתחת לארץ היה עמו ונותן בו חיות והיה לו זה מצאתו מרחם וזהו מרחם משחר לך טל ילדותך: