פירוש על תהילים 112:9

פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים: וא"ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להן צאו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד וכו':
(בבא בתרא י ע"ב)

פזר. ממונו נתן לאביונים, וטעם פיזר שנותן לזה ולזה ולכל האביונים שיהיו לפניו, אבל אינו אומר שמפזר במתנות גדולות עד אשר ישאר הוא עני כי אין זה מדרך הצדיק, אלא פזר שנותן לזה ולזה המתנות כפי כוחו שיוכל לסבול. ואמרו רז"ל (כתובות סז, ב) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש:

פזר נתן וכו' הנה אמר שטוב הוא החונן שיכלכל דבריו במשפט לפי ממונו אך יגדל אושרו כאשר במצותיו חפץ מאד הנזכר שחפץ ברבוי כי האיש ההוא שפזר נתן לאביונים גדול שכרו כי צדקתו הוא השכר עומדת לעד לע"ה ומהפירות קרנו תרום בכבוד בעולם הזה. או יאמר שאחר שהוא ירא את ה' שכל הבטתו אינה רק למה שהן מצותיו יתברך אין פחד שיהיה תוהה בבזבזו ויחסר לו כי צדקתו תהיה עומדת לעד לא יסור ממנה כי גם ה' יעשה את שלו שקרנו תרום בעושר הנקרא כבוד כמו שאמרו ז"ל המקדש את האשה על מנת שאני עשיר שגדרו הוא כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו. והנה יראה כי הנתינה היא הפיזור ואיך אחר אומרו פזר אמר נתן ויתכן כי הוא נמשך אחר מ"ש למעלה חונן ומלוה ואמר כי זה פזר בהלואה שלא יתביישו ואחר כך נתנו להם במתנה וזהו פזר נתן לאביונים או יכוין כי לא מהיות פזרן לביתו עשה כן לצדקה כי אינו כן כ"א מה שפזר הוא מה שנתן לאביונים אך לא עשה כן לביתו: