פירוש על תהילים 113:1

הַלְלוּיָהּ אמר רבא הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה מכאן שמצוה לענות הללויה הוא אומר הללו עבדי ה' והן אומרין הללויה מכאן שאם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה וכו':
(סוכה לח ע"א)

הללויה. כשרצה לדבר ביציאת מצרים החל בגבורות האל יתברך שעשה בעולם ברצונו להגביה השפלים ולהשפיל הגבוהים כמו שעשה בישראל ובמצרים, ואמר הללויה ואמר שלש פעמים הללו, לומר שהלולים רבים אנו חייבים להללו:

הללויה הללו עבדי ה' כו' הנה ידענו כי יוצאי מצרים עבדי ה' יקראו כמד"א כי לי בני ישראל עבדים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כו' עוד ידענו כי על ידי נסי מצרים נתפרסם חידוש העולם כמפורש אצלנו יפה בעתו. עוד ידענו כי שם ה' מלא בד' אותיותיו אשר הכחיש פרעה נתפרסמה ידיעתו בקריעת ים סוף כמד"א וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו'. עוד ידוע כי בשם יה ברא הקב"ה את העולמות במעשה בראשית כמד"א כי ביה ה' צור עולמים. ונבא אל הענין בשום לב אל אומרו הללו אחר אומרו הללויה שהיה די יאמר הללויה עבדי ה' ועוד כי תחלה אומר להלל שם יה ואח"כ אומר את שם ה'. ג' אומרו יהי שם ה' מבורך ולא אמר מהולל כאשר בפסוק שלפניו ושלאחריו. ד' אומרו מעתה והלא גם מקודם ראוי. ה' אומרו ממזרח כו' יאמר בכל העולם מבלי תת גבולים. ו' איך יקושר פסוק רם כו' עם סופו ועם הקודם והמאוחר. ז' אומרו המגביהי מה ענין יתור ה' יודי"ן בסוף ה' תיבות. ח' אומרו עקרת הבית שהוא משולל הבנה ומה שארז"ל עיקרה של בית אינו פשוטו של מקרא. ט' למה נתייחדו פה ב' דברים הללו הקמת דלים ופקודת עקרות מיתר השגחות.