פירוש על תהילים 114:2

היתה יהודה לקדשו. לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו ואף הם קדשו שמו בירידת הים כענין שנאמר (לעיל ס"ח) שרי יהודה רגמתם וכמו כן נדרש באגדה מקרא זה היתה יהודה לקדשו שקפץ נחשון לתוך הים ואמר אני ארד תחלה וזהו שאמר היתה יהודה לקדשו:

היתה יהודה לקדשו. שלקחם מעם טמא והיה עם קדוש:

עוד זכות אחר היה להם זכות האמנה ובטחון והוא כי נחשון בן עמינדב קדש שם שמים ונכנס במים עד חוטמו להורות הבטחון לעיני הכל וכמעט שנטבע ואמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש וכל ישראל נמשכו אחריו שעל כן מאז זכה למשול זרעו על ישראל כאשר על ידו התנהלו ללכת בים אחרי ה' כי הוא ימלוך עליהם וינהלם וזהו היתה יהודה לקדשו שקדש שם שמים על כן זכה שהיו ישראל ממשלותיו של יהודה שתהיה ממשלותיו בם ואמר לקדשו כאלו הוא דבר מיוחד לו מקודם לזה נדקדק גם אומרו היתה והל"ל היה אך רמז כי יהודה המשיך דרך בור נוקר ממנו הוא תמר כי היא קדשה שם שמים במה שלא גלתה למי היתה הרה עד הושלכה לאור וכן יהודה קידש שם שמים באמרו צדקה והציל ג' נפשות מן האור וזה היתה לרמוז אליה ואומר יהודה לרמוז אל יהודה עצמו לכן עתה נמשך לקדשו הנהוג בו לכן היו ישראל ממשלותיו כמדובר הנה שבצאת ישראל ממצרים היה להם זכות מה. אמנם לנוס הים וליקרע לא בזכותם היה כי מה שקידש נחשון את ה' והמשיכם שלם לו אלהים בהיות ישראל ממשלותיו: