פירוש על תהילים 119:125

עבדך אני. בקמץ האל"ף, אמר איני חפץ הלימוד אלא לעבודתך אם כן הבינני שאדע עיקרם וטעמם:

אבל במה שאינן חקים מטעם היותי עבדך מבלי בחינת חסד ראוי תלמדני וזהו עבדך אני הבינני ואדעה כו' שתתן בי בינה לשאדעה כו' והענין כי יש דברים שאדם עושה לפי העת הוראת שעה כמזבח אליהו בהר הכרמל לפי שראה שהפרו תורת ה' שהניחוהו וילכו אחרי ההבל וכההוא שהטיח את אשתו תחת התאנה והלקוהו ואותו שרכב על גבי בהמה וסקלוהו והנה בדברים כאלו צריך שיקול הדעת גדול מאד שאפשר יראה לאדם שהשעה צריכה לכך וטועה בדבר או שעושה הדבר והוא טוב בעיני אלהים ואדם ירא מפני הרואים שיהפכו הדבר וכענין מאמרנו על מ"ש ז"ל אלו ידע ראובן שהיה הב"ה כותב בתורה ויצילהו מידם כו' אלו היה יודע אהרן כו' אלו היה יודע בועז כו' כאשר בארנו במקומו שכל א' מהם היה מפחד מחשד ואלו ידעו שיעיד הב"ה בכל א' מהם טוב לבו היו מפליגין ואין ספק שבכל כיוצא בזה שאדם עושה לצורך השעה שהקב"ה מעיד למעלה ונכתב ונחתם על ידו יתברך כמו שמסיים המאמר שם שמכאן ואילך משיח ואליהו כותבין והקב"ה חותם היוצא מזה כי הצדיק החפץ לעשות דבר הרשות לפי צורך השעה צריך שכל להבין לדעת אם אותו הדבר הוא מהדברים שהב"ה מעיד עליו כי טוב הוא וזהו אומרו הבינני כדי שאדעה הדברים שהם עדותיך שאתה מעיד עליהם כי טובים הם:

עבדך - שכר עבודתי הוא שתבינני.