פירוש על תהילים 119:128

כל פקודי כל ישרתי. כל פקודי כל דבר אשר צוית בתורתך:

על כן. פירושו כחבירו:

על כן כל כו' הנה כתוב אצלנו על פסוק אני לדודי כו' כי דרך טבע החלק להיות תאב לידבק בכל והיה מתחייב מזה שכל איש ישראל יתאב ויחשוק תמיד לידבק בקונו ואמר שלמה כי נראה הפכו שאני לדודי חלק ממנו ובמקום שהיה ראוי יהיה עליו תשוקתי נהפוך הוא כי עלי תשוקתו להתחבר בי ואיך הוא זה הלא הוא כי למה שאין נקי מחלאת איזה עון אשר חטא אותה החלאה הדבקה בנפשו מעכבת כי נותנת כח ביצר הרע להחליש החשק. ונבא אל הענין אמר על כן שכ"כ דבקתי בעדותיך ואקדש בה בעצם היא סיבה לימשך אחר הכל וזהו כל פקודי כל ישרתי שהפקודים של מי שהוא כל ישרתי עשיתים ישר ללכת בהם לידבק בך והוא כי זה דרכו של יצר סמוך שלכל מצוה שאדם בא לעשות לשים לפניו פקפוקים ועכובים לבל יעשה אותם מה שאין כן ללכת בדרכי חשך שמראה לפניו ריוח והנאות למען לעשות כמז"ל על ובחרת בחיים אך אני מרוב חשקי בכל היו פקודיו ישרים ללכת בהם נחוץ וכל ארח שקר שהם טובות העולם הזה הטובים למראה שנאתי. או שיעור הכתוב שאומר על כן אינו על הקודם כי אם אל סוף הפסוק שאומר על כן כל פקודי מי שהוא כל ישרתי שנראו לי ישרים לנחץ בם לידבק אני החלק בכל ע"י מה שאורח שקר של הנאות העולם הזה שנאתי והוא מה שכתבנו שטומאת העון שהוא אורח שקר מעכב מלחשוק החלק בכל ועל כן פקודי כל ישרתי ע"י מה שכל ארח שקר שנאתי שלא היה דבר מעכב: