פירוש על תהילים 119:176

תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד: משה אמר ואבדתם בגוים בא ישעיהו ואמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה רב פפא דלמא כאבידה המתבקשת דכתיב תעיתי כשה אובד בקש עבדך אלא מסיפא [דקרא] ואכלה אתכם ארץ אויביכם וכו':
(מכות כד ע"א)

תעיתי. והנה אני תעיתי בידיעה ההיא שאינני קיים בה עדיין והנני כמו השה האבוד שאיננו יודע לשוב אל מקום רבצו, כן נפשי לא ידעה עדין לשוב אל יסודה וכמו שהרועה נאמן מבקש השה האבוד עד שימצאנו וישיבנו אל רבו, כן אתה בקש עבדך עד שתשיבנו אל יסודו והוא יסוד הנפש והבקשה היא שתעזרני בידיעה כי מצותיך לא שכחתי כן תעזרני אתה ולא תשכחני:

ואם תאמר נא אלהי כ"א קבלתי יסורין אני הסיבותי שהלכתי אחר הנאת גופי כענין בת שבע ע"כ נתמרקת משא"כ הנפש והניחה תשוב למנוחתה ואתה פה עמוד ככל האדם ותעמוד לגורלך לקץ הימין הנה לזה יש לי תשובה כי הנה תעיתי כו' והוא מאמרנו על מאמרם ז''ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא וכו' כי הלא כמו זר נחשב האם יחטיא הוא יתברך את ראובן מפני תקון מה שיקלקל שמעון אך ביארנו שהענין הוא כי דרכו יתברך שרגלי חסידיו ישמור לבלתי יחטאו קל וחומר מחמורו של ר' פנחס בן יאיר שאין הקב"ה מביא תקלה על ידן וע"כ היה ראוי בל יניח את דוד אל חפשיות בחירתו כ"א ישמור רגלו מלכד עון ולא עשה כן רק נמנע מלשמרו והיה מקום לומר כי מה שלא שמרו היה מפני שעון קדום גרם לו זה כי עבירה גוררת עבירה לז"א לא היה דוד ראוי לאותו מעשה מחמת עבירה שקדמה שבגללה היה ראוי לעשות גם זאת וא"כ למה לא שמרו הלא הוא שאם חטא יחיד כו' וזה יאמר דוד פה אל נא אאשם על זאת כי הלא קרה לי כשה אובד והוא כי דרך צאן להיות על שומר ואם יניחם הרועה יאבד שה מהעדר כך תעיתי אני כשה אובד שלא שמרתני כאשר רגלי חסידיך תשמור ועוד טענה כי לו יונח כי אובד אני בקש את מי שהיה תמיד עבדך כי מצותיך לא שכחתי לכן גם אתה אל תשכחני.