פירוש על תהילים 119:4

צוית. למה צוית אותם לשמרם מאד שלא ישגא בהם אדם אלא כל לבו יהיה בהם:

ושמא תאמר אם כן שאף גם סוג זה מאושר יקרא אם כן למה הרבה יתברך לנו תרי"ג מצות הלא בהיות טוב לבריות עם העדר עולה היה די לז"א והנה מה שאתה צויתה פקודיך הוא לשמור מאד והוא מאמר ר' חנניה בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא כי הוקשה לו כי אחר שהעושה מצוה אחת ונשמר מעון מטיבין לו ונוחל את הארץ כו' אם כן למה הרבה לנו הוא ית' תורה ומצות לז"א דע כי הטעם הוא כי רצה הב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא להרבות זכותם בשמור מצות הרבה וגם שלרבויים לא יבצר מהזדמן מצוה תמיד משא"כ אם היו מועטות ועל דרך זה יאמר גם שאף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו גם הם מאושרים עכ"ז אתה צויתה פקודיך כדי שיהיה לשמור מאד ולא מועטות למען זכות את ישראל כמדובר:

אתה, פקודיך - שהם בלב.