פירוש על תהילים 119:54

ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. בכל עת פקודתם צריכין להיות נותנין כופר, מיכן שאסור למנות את ישראל בלא כופר, ואם תאמר היאך נעלם דבר זה מדוד בעת שמנה את ישראל, לפי שאמר זמרות היו לי חוקיך (תהלים קיט נד), אמר לו הקב״ה דברי תורה הכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג ה), ואתה קורא אותה זמירות, וכן נעלם ממנו פסוק זה ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז ט), והוא הרכיב את הארון על העגלה, לפיכך פרץ ה׳ פרץ בעוזא. היינו דכתיב כי למבראשונה לא אתם פרץ ה׳ פרץ בעוזא.

זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ: ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא א"ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר ה"נ התם כתיב אף הכא לא כתיב אף דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי אמר לו הקב"ה ד"ת שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' (סוטה לה ע"א)

מגורי. במקומות שהייתי גולה ומתנודד בהם תחת העצבון שהיה לי מהרשעים בזכרי חוקיך היו לי זמירות והייתי משתעשע בהם: