פירוש על תהילים 121:8

יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ: אונקלוס בר קלונימוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה וכו' איגיור [כולהו] הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור תו לא שדר בתריה וכו':
(עבודה זרה יא ע"א)

ועוד מעלה אחרת והוא ה' ישמר צאתך והוא ענין רבי יוחנן ורבא שאמרו בסילוקן שביקשו ממלאך המות שלא יצערם וא' הרגיש כי ריבדא דכוסילתא והא' כמשחל בניתא מחלבא ואעפ''י כן אמרו שלא היו רוצים לשוב ולחיות לבלתי הרגיש צער המות משום דנפיש בעתותא דמלאך המות ואפשר שעל זה יאמר ה' ישמר צאתך שהוא צאתך מן העולם ושמא תאמר מה יסכון לו זה אם ישיבוני בגלגול ואולי אז בפעם השנית אקלקל מעשי לז''א ובואך כי יכין בך הוא יתברך רוח צח ממרום בבואך באופן תתקרב תמיד לידי זכות ולא בלבד אם פעם אחת תבא כי אם אפי' פעמים רבות ישמרך מעתה ועד עולם הנה כי שיר זה נתקן בשביל המעלות שביד האדם להיות עולה על ידי טוב מעשיו ובחירתו כמדובר וז"א למעלות בלמ"ד שהוא שיר בשביל המעלות:

ישמר צאתך. וגם בואך, אף שבעיר א''צ שמירה כ''כ ובברכה אמר בהפך ברוך אתה בבואך וגם ברוך אתה בצאתך הגם שבמקום אחר אין הברכה מצויה כ''כ כמו אם יושב בביתו :