פירוש על תהילים 122:1

שמחתי באומרים לי. שמעתי בני אדם שאומרים מתי ימות אותו זקן וימלוך שלמה בנו ויבנה בית המקדש ונעלה לרגל ואני שמח:

שיר. אפשר כי שאר המעלות שלא נזכר בהם לדוד חברום המשוררים האחרים ולא נזכרו שמות המחברים, ואשר נאמר בהם לדוד חברם דוד, והמזמור הזה מאמר בני הגלות ומרוב תאותם לבנין בית המקדש יזכרו עלות ישראל לרגלים וידברו על לשון האבות שהיו בזמן הבית, ואמר כל אחד אומר שמחתי:

שיר המעלות לדוד כו' ידוע ממאמרם ז"ל כי בהמ"ק של מטה מכוון כנגד של מעלה והנכנס בשל מטה כנכנס בשל מעלה והקרבן הנעשה בשל מטה כנעשה בשל מעלה וכמאמר שלמה באמרו בנה בניתי בית זבול לך שבבנותו של מטה היה כבונה גם של מעלה שבזבול והוא כי כל שפע העליון נשפע בתחתון שאל"כ איך ישב אלהים על הארץ וכן ירושלים של מטה היא כנגד ירושלים של מעלה. ונבא אל הביאור אמר דוד הנה שמחתי במכירים גדר בית המקדש שהעומד בבית המקדש של מטה כעומד בשל מעלה כנודע כי על כן מכוון כנגד של מעלה והנה בית ה' לא יקרא רק העליון הרוחני כתמיהת שלמה האמנם ישב אלהים על הארץ ואמר הנה שמחתי באומרים לי על בית המקדש העתיד אז בימיו ליבנות בית ה' נלך כלומר כי לא בלבד נלך לתחתון כי אם לעליון שהוא בית השם הגדול של הויה כי מכוון התחתון כנגדו: