פירוש על תהילים 127:4

כחצים ביד גבור. להלחם בם את אויביו:

כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים: תנו רבנן ושננתם שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנאמר אמור לחכמה אחותי את וגו' ואומר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ואומר חצי גבור שנונים ואומר חציך שנונים עמים תחתיך יפלו ואומר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער מאי את אויבים בשער אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה:
(קידושין ל ע"א)

כחצים. אמר הבנים שיהיה לו לאדם בימי נעוריו הם לאדם עזר גדול כמו החיצים ביד הגבור, ודוד היו לו בנים בני הנעורים טובים וחכמים וגבורים כמו שאמר ובני דוד כהנים היו, ואמר ובני דוד הראשונים ליד המלך שהיו ראשונים לעזרתו, וכלם היו טובים לבד אבשלום ואדוניה שנתגאו ביופים יצאו לתרבות רעה, והיה מתפאר בטובים ואר כי כל אדם יש לו להתפאר על בנים טובים ולחשבם לעצמו לחלק טוב ולנחלה טובה שנתן לו האל יתברך: