פירוש על תהילים 132:14

זֹאת מְנוּחָתִי: ת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ואומר היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה דברי רבי יהודה ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ואומר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו וכו':
(זבחים קיט ע"א)

משיבה רוח הקדש ואומרת בשמו יתברך זאת מנוחתי כו' לומר זולת הנוגע אליך שבחרתיך למושב לי גם המקום בחרתי לשבת בו אך לא בזמן הזה הגדר ההוא כ"א בהדרגה כי יתרון שיש למקום הזה על יתר מקומות הוא כי אינו כגלגל או שילה או נוב וגבעון שלא התמידה שם שכינה כ"א זאת מנוחתי עדי עד והוא כי אצ"ל בבנינם של בתים כ"א גם בחרבנם כנודע כי לא זזה שכינה מכותל מערבי אך לעתיד פה אשב כי יוכן המקום עד גדר שאשב בו והוא כי אויתיה והוא מאמרם ז"ל האומרים כי מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים ומתקיים לעתיד:

זאת - ידבר על לשון השם.