פירוש על תהילים 132:7

נבואה. שמה למשכנותיו:

נבואה למשכנותיו. כיון שמצאנו המקום הנבחר נבואה מהיום ואילך בזה המקום שהוא משכנותיו:

והתועלת שנרויח בהיות שם הוא כי נבואה למשכנותיו והוא הנודע מרז"ל כי הכהן המקריב בב"ה של מטה מעלה עליו הקב"ה כאלו מקריב בשל מעלה ובהכנסו לב"ה של מטה הוא כנכנס בשל מעלה וזה אחשוב יאמר נבואה למשכנותיו כו' בהיות ב"ה במקום זה כאלו נבואה לשני משכנות יחד בתחתון ועליון ובזה לא נדחוק בפירושי המפרשים על אומרו משכנות לשון רבים ולא שאין קדושה בתחתון אלא עי"כ רק שגם שכינה בו כי שנשתחוה הוא להדום רגליו הוא בהמ"ק שבארץ כד"א והארץ הדום רגלי כי שם התפשטות שכינה שעיקרה בעליון. או יאמר נבואה כו' לומר הנה הגדתי עוצם השתדלותי עד אמצא מקום לה' הוא לבנות בהמ"ק והנה היה מקום לומר למה חרדתי את כל החרדה הזאת על בהמ"ק והלא גם המשכנות אשר היו לנו עד כה בגלגל ובשילה ובנוב ובגבעון כלם קדושים ובתוכם ה' ומה גם למאמרם ז"ל שאמרו בבמדבר רבה כי כשהוקם המשכן למטה בארץ הוקם משכן למעלה הוא משכן הנער המשמש בימי הגלות באופן כי גם שלא יהיו כנגד בהמ"ק של מעלה יהיה כנגד משכן הנער שבעולם המלאכים ויהי נא גם עתה כן כאשר עד כה אך לא כן הוא כי אינו דומה כי הלא כאשר נבואה למשכנותיו אשר לא היו בהר המוריה אין יתרון לנו משאר מקומות שבארץ רק שמה שנשתחוה יהיה להדום רגליו בלבד שהוא בחינת משכן הנשפע במשכנות של מטה משא"כ המשתחוה במקום לה' הוא בהמ"ק שלעומת בהמ"ק של מעלה הנשפע בבהמ"ק של מטה שנמצא המשתחוה בו כמשתחוה בשל מעלה שבחינתו למעלה מבחינה הנקראת הדום רגליו: