פירוש על תהילים 134:2

שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ: א"ר זירא א"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף נוטלו בשתי ידיו וכו' נוטלו בשתי ידיו א"ר חיננא בר פפא מאי קראה שאו ידיכם קדש וברכו את ה' וכו':
(ברכות נא ע"א)

קדש. במקום הקודש: ופי' שאו ידיכם. נשיאות כפים שהיו הכהנים נושאים כפיהם ומברכים את ישראל ולפי דעתי כי פי' נשיאות ידים לאל בתפלה, ויתכן לפרש קדש כמו אל מקום הקודש:

אך בזאת שלא יהיו כפיהם מגואלות בבצע כלל כי אז גם כי תרבו תפלה אינני שומע כי ידיכם דמים מלאו לכן שאו ידכם קדש וברכו את ה' והוא כי יש ישמע השי"ת תפלתם מיד בברכם את ה' טרם ישאלו באמצעיות יענו אותם מן השמים כענין ר' חייא ובניו שאמרו מוריד הגשם ואתא מיטרא משיב הרוח ונשב זיקא ויש לא יענו אותם עד ישאלו באמצעיות אמר שאו ידכם קדש שתהיו נקיי כפים שכשתשאו ידיכם בתפלה יהיה קדש בלי לכלוך עון בהם ובזה וברכו את ה' בלבד כלומר כי בלי שאלה תענו ותעתרו מן השמים: