פירוש על תהילים 139:7

אנה. אמר אנה אלך מרוחך אם אחשב ללכת ולהסתיר מרוחך או לברוח מפניך, טעם כפל במלות שונות, אם אומר לעשות זה לא אוכל כי אתה נמצא בכל מקום ומקום לא יכילך:

אנה אלך וכו' לבא אל הענין נשית לב אל מאמר הכתוב ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' וכו' שהל"ל ויתחבאו אך הוא החל והיא נמשכה אחריו. עוד הודיעונו רז''ל כי מקום שהתחבאו הוא תוך עץ הדעת טוב ורע וביארנו במקומו שהענין הוא כי טרם יחטאו היו זכים באיכות ובהשגחה והיו יכולים לסבול אור והוד קולו יתברך בדברו אתם אך בעותם לבשו חלאה ויתעכר איכותם וע"כ לא עצרו כח לסבול את הקול על כן מה עשו הלכו אל עץ הדעת טוב ורע אשר לבלתי היותו טוב פשוט רק בעירוב רע באופן שיש בו עכירות על כן הלכו שם באמרם כי בבא להה הקול שם יבא מלובש בלתי זך וספיריי לפי איכות המקום למען יוכלו לסובלו כי יהיה להם העץ ההוא כמסך לסבול הקול. ונבא אל הענין והוא כי אחר דברי שאגתו למה הכביד עליו אשמת העון מעל האשה אמר שמא תאמר שהטעם הוא על שאני הקדמתי אחר כך להסתופף בעץ הדעת טוב ורע שחטאתי בו כאשר דקדקנו באמרו ויתחבא האדם ולא אמר ויתחבאו וכן הוא יתברך אמר לו איכה שהוא כאשר ביארנו במקומו שהוא איכה האם פה הוא מקום הראוי לך אמר אם על זה הוא מה שדברת אלי קשות ששמת עלי כפכה אל תאשימני כי אנה אלך מרוחך שהוא מרוחך הקדוש ונורא שלא יכולתי לסובלו אנה הייתי יכול לילך להתחבא שאוכל לסבול אמרתך:

אנה. להיכן: