פירוש על תהילים 143:5

זכרתי ימים מקדם. שהפלית לנו נסים רבי':

זכרתני. כשאני בצרה וישתומם לבי בתוכי אני זוכר ימים מקדם שהושעת את אבותינו שהיו בצרה גדולה ואני מתנחם:

זכרתי כו' הנה צרת מי שבתחלתו לא היתה לו רוב טובה אינה צרה גמורה אך אשר גדלה טובתו ונהפך טובו לרעה גדולה אין קץ למכאובו וזה יאמר כל איש ישראל יחד בלשון יחיד בגלות הלז הלואי לא ראיתי מתחלה כ"כ טובה כי הלא זכרתי ימים מקדם בזמן הבית שהיו ישראל במעמדן שהגיתי במעמדי בכל פעלך יום ראשון פרשת בראשית ובשני יהי רקיע וכו' וכן יום יום עד סוף מעשה בראשית נמצאתי הוגה בכל פעלך שבמעשה בראשית תמיד כל שבוע ושבוע במשמרות וזה הוא חוץ מבית המקדש ובבואי במעשה ידיך הוא תוך בהמ"ק הנקרא מעשה ב' ידיך כמאמר בר קפרא גדולים מעשה צדיקים שהוא בהמ"ק ממעשה שמים וארץ שבבית המקדש נאמר כוננו ידיך ובמעשה שמים וארץ נאמר יד א' או בהיותי במעשה ידיך הוא בהמ"ק אז אשוחח ביני לביני והוא ענין מאמרם ז"ל למה נקראת בית השואבה כי שם היו שואבים רוח הקדש וידוע כי רוח הקדש הוא שאדם נדבר בעצמו כאמרו רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני כי הוא יתברך שם הדברים בפי האדם והוא מוציאו מפיו כמעצמו וזהו משמעות אשוחח שהוא היות נדבר בעצמו: