פירוש על תהילים 144:5

ה' הט שמך. וכן אמר ויט שמים וירד והכל דרך משל כאלו ירד הוא יתברך לכלות הרשעים במהרה וזאת התפלה אמרה על מלכי האומות המבקשים להלחם עמו:

ה' הט כו' אחרי אומרו את אשר ידע כי הוא יתברך בעצמו היה לו בכל ההצלות הנאמרות באמת אמר עתה עשה נא דרך שכל העמים אשר יומרוך לומר כי לרוממותך אינך משגיח בעולם החומרי הלז יכירו כי אתה ה' אשר יאמרו שעל השמים כבודך גם השגחתך בארץ כי תראה לעיניהם כי בהיותך על השמים אתה בארץ והוא כי תעשה כאשר במתן תורה שירדת על הר סיני ע"י הרכין השמים על ההר כמ"ש ז"ל באמור וירד ה' על הר סיני ואיך נאמר ומשה עלה אל האלהים אלא מלמד שהרכין הקב"ה השמים על הר סיני והיה ניכר לכל ע"י שהר סיני עשן כלו שנגעו השמים שעל הארץ אשר בם ה' ויעשן ההר וז"א הט שמיך ותרד שהיא הרכנה שבסיני לרדת עי"כ בהר ולמען יכירו כי כן גע ע"י שמיך בהרים ויעשנו באופן יכירו כי אתה ה' בשמים ובארץ

הט שמיך. כאומר אם בשאול פגעה מדת הדין מכל שכן ברשעים ולזה הט שמך למטה ותרד עליו ותגע בהרים הם הרשעים המתגאים נגד ה׳‎ ויעלו עשן כי תבער בהם אש ה׳‎ והוא ענין מליצה לומר שפוט אותם במשפט הראוי: