פירוש על תהילים 144:9

אלהים כו' הנה ידוע מאמרם ז"ל כי ימי מלכות דוד ושלמה היו דומים לימות המשיח ומשלמה והלאה היו הולכים ויורדים עד חרבן הבית ונמשכו הד' גליות אשר עיקר הצרה הוא גלות שכינה כביכול כנודע שעל צאתה מהגלות החיל הזה נשיר שיר חדש ב"ב ועל זאת היה דוה לב דורו של דוד כי לא נעלם מהם אשר יהיה באחרית הזעם כי מאז אברהם מכרנו למלכיות ע"כ מאז ראו אשר בקש דוד על עצמו באמרו פצני והצילני ממים רבים כו' אמרו בני הדור ההוא הלא נבקש אנחנו כי הנותן תשועה לדוד ושלמה ושמע תפלתו באמרו פצני והצילני כו' גם יפדנו ויצילנו את ישראל מן העמים הוא שעבוד מלכיות והחלו לדבר בלשון יחיד להורות כי היו לאחדים שהוא דבר הגורם הצלה ותשועה כנודע ויעשו בחכמה שלא החלו על צרת ישראל כ"א על גלות שכינה ובה דברו באמרם אלהים שיר כו' שהוא שכינה ואמרו הנה לעתיד בישועת הגלות הרביעי שיר חדש אשירה לך בצאתך מהגלות טוב טוב הוא שמעתה ימנעו הגליות באופן שבנבל עשור אזמרה לך כי עתה שעדיין אין שכינה בגלות נכללת עם עשר בחינות אלהותו יתברך לאחדים ובכן לרמוז זה בנבל עשור אזמרה לך טרם תפרד בצד מה ותשוב ליכלל:

אזמרה. מוסיף על אשירה כנ''ל ק''א א' :

אשירה לך. כשאנצל מידם: